משפחה Meas, אנשים טובים באמצע הדרך

אז אחרי כמה ימים בפנום פן, שנהנינו ממסעדות טובות, פינוקים לבנות כמו החלקה על הקרח ובילוי בקניון ושגרה של יוגה ולימודים, היינו מוכנים לצאת להמשך המסע לדרום קמבודיה.

אז בדרך לקמפוט שמענו על משפחה שניתן להתארח אצלה במחיר סמלי ולהתנדב במקום. יצרנו איתם קשר והגענו אליהם במונית ששלחו לאסוף אותנו מפנום פן, נסיעה שערכה בערך שעה וחצי, עם נהג נחמד שלא מדבר מילה באנגלית. למזלינו, הבנות מתחילות להתרגל לנסיעות ומפעם לפעם הן לוקחות את זה יותר בקלות.

הגענו לכפר פשוט, מוקף בשדות אורז. נשים עובדות בשדות עם כובעי קש גדולים, הבתים פזורים במרחק זה מזה, ומסביב שקט ונעים. הגענו לבית פשוט ומקסים ומיקמו אותנו בשני חדרים צמודים, מאד נוחים ובסיסיים, אפילו למים הקרים במקלחות התחלנו להתרגל. מדהים, איך להכל אפשר להתרגל, אם אתה בוחר בכך!

משפחת Meas, התגלתה כמשפחה נדירה. סיפן ומאצ' שניהם מורים לאנגלית בתיכונים המקומיים. אחר הצהריים הקימו יחידת לימוד התנדבותית לסטודנטים מן האיזור. כל יום הם מגיעים בהמוניהם לביתם (הם בנו שם יחידה נפרדת שמיועדת לכך עם חדר עם מחשבים שהגיעו כתרומה ממכר אוסטראלי).

בהתחלה התאכזבנו לגלות שהגענו בעיצומו של החופש בבתי ספר, כך שהתוכנית שלנו להגיע לבית ספר המקומי ירדה מן הפרק. אך יכולנו להינות וללמוד מהמשפחה במהלך היום, ולהיפגש עם הסטודנטים אחר הצהריים, שהמשיכו להגיע למרות החופש.

הזרים שמתארחים אצל המשפחה נפגשים עם התלמידים, וכך הם זוכים לדבר אנגלית וללמוד על כל מיני ארצות ונושאים. לזוג יש שני ילדים מקסימים ואחים שגרים איתם והמשפחתיות מאד משמעותית ותומכת. אמי הילדה שלהם בדיוק בשנת מעבר בין התואר השני שעשתה באנגליה לתואר השלישי שתעשה בארצות הברית, בו תחקור את יכולת החברה לקדם את הגיל השלישי בקמבודיה, שכיום אין להם שום קצבה והם חייבים לחיות בחסות ילדיהם או לרעוב ללחם.

נראה שכל התעסקות המשפחה ממוקדת בשיפור חיי הקהילה המקומית ועידודה ללמידה וצמיחה. בנוסף, סיפן יחד עם הודי קנדי שחי במקום, הקימו עסק לייצור משי בעבודת יד. הם רכשו מספר מכונות והעבירו מספר נשים מהכפר הכשרה. פול הקנדי אחראי על הצד העיסקי, ומשווק את עבודת היד שהן מייצרות למקומות בעולם ופנום פן. הנשים מרוויחות משכורת גבוהה ממה שאי פעם יכלו להרוויח בשדות האורז וזוכות לעבוד יחד ולהוות חלק מקהילה שיתופית ותומכת.

המפגש עם הסטודנטים היה לכולנו מלמד ומרגש. הבנות יכלו לשוחח איתם באנגלית ולהסביר להם על ישראל (כמובן שרובם מעולם לא שמעו עליה!), ג'ייסון העביר להם מפגש מרתק בנושא מחשבים, בו הביעו עניין רב ושאלו שאלות.

אני נהניתי לבצע עימם תירגול יוגה בחוץ עם קצת תרגילי מיקוד, מתיחות ושימוש נכון עם הגוף בעמידה ובישיבה.

מדהים היה לגלות כמה מעט מודעות קיימת בקמבודיה בנושא הגופני. אין להם ספורט באופן קבוע בבתי הספר וניתן לראות כבר בקרב החברה הצעירים החזקה לקויה של הגוף וחולשה של השרירים. סיפן שיתפה שגם היא מעולם לא למדה לעבוד נכון עם הגוף וכך גיליתי שהיא סובלת מכאבי גב. במהלך היומיים הבאים שנשארו לנו העברתי לה שיעורים ובניתי לה אימון קצר שתוכל לעשות בבית לשיפור היציבה. היא היתה מלאת התרגשות מכך שהגב לא כאב לה והגוף הרגיש טוב יותר. לא אכחיש שאפילו עלתה בי חשבה להישאר תקופה במקום וללמד את המקומיים, אבל בסוף המשכנו הלאה, בכל זאת יש צרכים של משפחה בת חמש נפשות.

מסתכלות על סיפן מבשלת

כל יום סיפן ומשפחתה פינקו אותנו באוכל נהדר וביתי, באמת כל כך נהנינו מלאכול אוכל מקומי ביתי (שמותאם כמובן לחיך המערבי), הבנות לא הפסיקו להלל את הבישול של המשפחה ולהיזכר עקב כך בבישול של קרובי המשפחה שהן כל כך אוהבות: העוגות של שרה, הפנקייקס של פולה, הסלט של סבא סשה, הפסטה של סאלי, הבשר של איזי וכו'

לאחיה של סיפן, ילדה בגיל של נעמי והן תיקשרו נהדר באנגלית רצוצה ותנועות ידיים במהלך כל שהותינו במקום.

נעמי ומליטה

היתרון בכך שלא היה בי"ס היה בכך שבני המשפחה היו בחופש ויכולנו לשוחח עימם וללמוד מהם רבות על תושבי המקום ואורחות החיים. ניתן לקחת מהם אופניים ולדווש באיזור וכך חווינו את אחד הימים האוטנטים והיפים שהיו לנו. בין שדות האורז גילינו מקומיים דגים סרטנים משלוליות המים,

עברנו בבית בו היו מספר כלבלבים מתוקים שבאנו ללטף ולתקשר בלי מילים עם תושבי הבית ולקנות מהם מים קרים.

מלטפות את הגורים

בהמשך עצרנו בקיוסק שהאנשים שבו כל כך התלהבו מהבנות, ובמיוחד מיעל (הם מתים על ילדים מערביים קטנים) ומייד הזמינו אותה לקוקוס ותמונה.

כולם היו כל כך נחמדים ופתוחים שזה ממש פתח לנו את הלב. ג'ייסון ואני הסתכלנו זה על זו במבט שאומר: זה מה שאנחנו צריכים ליצור יותר ויותר בטיול.

יעל מרכיבה את ג'ייסון

המשפחה הזו מאד נגעה בכולנו, ונשארנו עם רצון להתנדב ולתמוך ולחוות את הקהילה המקומית

נשארנו עם המשפחה 4 ימים, ומשם המשכנו לקמפוט באוטובוס מקומי של שעה.
הנה, הנה, מפרסמת כבר את הפוסט הבא!