מונדולקירי, מפגש אקראי מוביל לנסיעה לא מתוכננת

מונדולקירי

אחד הדברים המדהימים בטיול הוא מפגש עם אנשים שגורם לך לגלות מקומות שלא תיכננת להגיע אליהם, כמו לדוגמא המפגש שהיה לי עם שירי.

באחד מהימים שלנו בפנום פן, גילינו את הקידס סיטי. בניין ענק שבכל קומה יש משהו אחר כמו: קומת מדע, קומת טיפוס, משחקיות, מכוניות מתנגשות וכו'. מקום מושלם עבור ילדים!
כשנכנסתי למשחקיה עם יעל בזמן שנעמי ואלמה חקרו את קומת המדע, היתה אמא נחמדה עם ילדה שקוראים לה לילה. שוחחנו קצת באנגלית ואז פניתי ליעל בעברית. "אה את ישראלית?" פנתה אליי בעברית. וכך הכרתי את שירי. יש לציין שבניגוד לתאילנד שפגשנו ישראלים בכל מקום, בקמבודיה ממש לא!
שירי חיה בקמבודיה כבר הרבה שנים. בעלה הוא קמבודי ויחד הם הקימו מקום אקולוגי תיירותי במחוז מונדולקירי.
מחוז מונדולקירי שבמזרח קמבודיה, הוא אחד מהגדולים בקמבודיה, אך מאד דליל מבחינת אוכלוסייה. העיר הבירה בו היא סן מונורום, ויש בה מספר די מצומצם של אפשרויות לינה ומסעדות. במחוז נמצא המפל הגדול בקמבודיה, הרבה הרים וטבע, יערות בתוליים, נהרות, כפרים מקומיים ופרוייקטים תיירותים סביבתיים שכוללים בתוכם מפגש עם חיות (פילים, קופים ועוד) ויערות עצומים שעוד לא הושמדו בגלל אנשים טובים כמו שירי וסוקה בן זוגה והפרוייקטים במקום לשמירה על החי והטבע.
אז מסתבר שלזוג יש מקום לינה אקו תיירותי שבו מספר בונגלוז הבנויים מחומרים טבעיים וממוחזרים ומאד נעימים ונוחים. היחידות מפוזרות על שטח עצום, כשהכל שדות ועצים מקומיים מסביב .החיות מסתובבות להן בחופשית ומפזרות את הגללים שלהן, גורמות לכך שיהיה יותר ויותר ירוק מסביב.
נחמד לקום בבוקר ולהתאמן על המרפסת כשמתחת לבית מגיעים סוסים ופרות לאכול...

הזוג הקים מרכז למידה לתושבי האיזור, ללא מטרות רווח. במרכז למידה מקנים לימודי שפה, תיירות ושירות לעשרות סטודנטים מן המחוז. רובם מתגוררים שם וחלקם נשארים לעבוד במקום. הצוות שהיה כשהתארחנו במקום היה מדהים! כולם בלי יוצא מן הכלל נחמדים, נעימים, מדברים אנגלית ויוצאים מגדרם לשרת את האורחים באופן הטוב ביותר. לנו המפגש איתם היה כיפי במיוחד, ולמדנו הרבה מהשיחות והקשר שנוצר.

הצוות המדהים ב nature lodge

במקום ישנם פרות, סוסים, כלבים וחתולים חופשיים. הבנות אפילו זכו לרכב על הסוסה המקסימה ג'ינג'ר, שמאד חברותית ורגועה.

ג'נג'ר, הסוסה היפיפיה

המסעדה היתה נהדרת! הבנות היו ממש נרגשות מכך שכל מה שאכלנו היה מצויין (כי לעיתים רבות המסעדות במקומות הלינה לא מאד מוצלחות) ואף הצוות המקסים תמיד הסכים לשנות ולהתאים את המנות לצמחוניים כמונו.

הבנות משתפרות ביכולות משחק הסנוקר

הבנות והנהג המקסים

באחד מהימים שכרנו רכב עם נהג מקומי, עם אנגלית ממש לא רעה, שלקח אותנו לטייל באיזור.
ראינו את המפל העצום באיזור ואפילו רחצנו בו. במקום יש מחצלות לישיבה בתשלום וכל מיני דוכנים שמנסים למכור את אותו הדבר.
מה שהיווה את האטרקציה המרכזית עבורינו היה לראות הרבה משפחות מגיעות בלבוש מסורתי וססגוני להצטלם על רקע המפל.

לבוש מסורתי לתצלום משפחתי

במקום ישנם שבטים מקומיים, שעדיין חיים בבתים מסורתיים, בלבוש מסורתי. הם לא דוברי אנגלית ועובדים בחוות שבאיזור. הם נעזרים בפילים לפרנסה ועבודה, ועל כך מספר פרוייקטים באיזור, גם של שירי וסוקה, פועלים לשנות. במסגרת הטיול זכינו לראות שבט מקומי שנערך לחתונה וכולם כבר בצהריים מתחילים את שתיית יין האורז החזק, שמגיע בחביות ענקיות והם מעבירים את הקש שבו מאחד לשני, ונראה שכך הם יעבירו את שארית היום. שותים בחיוך גדול, נטול שיניים, ונראים שמחים בחלקם. הוזמנו פנימה למשקה, שלי אישית היה בלתי אפשרי לשתייה. המבנה נמוך, כולו עשוי מקש. חיים בו מספר רב של אנשים. במרכז על האדמה מתבצעים הבישולים ויש ריח חזק של עשן. כשהגענו היו שני ראשי באפלו על האדמה שהוקרבו למען הרוחות להזמנת שפע ובריאות לזוג החדש וכולם יושבים מסביבים ושותים ומדברים. לבנות ולי היה קשה לשאת את המראה של הראשים שמתבוננים בנו ודי מהר ברחנו החוצה. ג'יסון הצליח קצת יותר להחזיק מעמד ואפילו הצליח לשתות ממשקה האורז שלהם. אחר כך ביקרנו במקום בו מגדלים פולי קפה ופלפל ושם אכלנו ארוחת צהריים בה התנסינו במאכל חדש מקומי. מן קרפ מקומי עשוי מאורז עם עוף בפנים. כרגיל לצמחוניים זה קצת יותר מורכב ובמקום עוף קיבלנו מספר נבטים בפנים. המדריך שלנו הזמין את המנה החריפה שלו ועוד הוסיף לה בנדיבות רבה צ'ילי. כשראה שאלמה ואני נאבקות בחריפות של הסלט פפאיה שאכלנו, טעם וטען שזה ממש, אבל ממש, לא חריף! ואנחנו עוד החשבנו עצמינו כעמידות בפני חריפות...

בית באחד השבטים המקומיים

והוא עוד מוסיף צ'ילי

משם המשכנו לתצפית על "אוקינוס העצים" כפי שהמקומיים קוראים לזה. "אוקיינוס" שכנראה ולא יהיה פה לזמן רב כיוון שקמבודיה היא המדינה שמורידה עצים בקצב הכי גבוה בעולם.

 

קצת מתרגלים אקרובאלאנס

הטיול עם המדריך היה מקסים ומהנה. היום עלה 50$ וכלל את המדריך והאוטו, שאליו הגענו דרך המלון.

למחרת יצאנו ללפרוייקט הפילים שהמקום יסד.
כיום ישנן שתי פילות קבועות ושתיים זמניות, למיטב ידיעתי.
הזוג משלם לאנשי הכפר שכירות יומית וממקם את הפילות בשטח העצום שיש להם שם כדי שיוכלו להזדקן בטבע ללא עבודה ומאמץ.

נעמי נותנת לפילה בננה

 ניתן לצאת ליום אחד או שניים, למגוון סיורים שונים. אנחנו בחרנו את לצאת ליום בודד, ולצערינו אלמה ויעל לא היו בשיאן (קצת עינייני בטן...), כך שבחרנו במסלול קצר שבסוף הסתבר ככמעט ללא מסלול בכלל.  לרוב הולכים בשמורה עד שמגיעים אליהן המעלה ההר. במקרה שלנו הביאו אותן עד אלינו. המפגש עם הפילות היה מאד מלהיב, הבנות ירדו ורחצו אותן בנהר. הזהירו אותנו מראש שהתקשורת תהיה רק עם פילה אחת כי השנייה פחות ידידותי לילדים, כנראה עקב התעלללות שחוותה בעברה על ידי ילדי השבט ממנו באה. הרחצה יצאה קצת מסורבלת כי הזרימה בנהר היתה די חזקה והיינו צריכים להחזיק את הבנות. אך ברגע שעלו על גבה של הפילה לרחוץ אותה, ההתרגשות היתה בשיאה.  הרעיון של הפרוייקט מאד נוגע ללב.  המקום משלם לתושבי הכפר שכירות יומית שקצת יותר גבוהה ממה שהרוויחו עליה מתיירות.
הסיורים של התיירים הם בעצם מה שממן את התשלום על הפילות, כך שסיורים אלה הן למטרת תרומות ולא רווח. הסיור כולל תצפית על השמורה והסבר מפורט על הפרוייקט, ביקור באחד מן השבטים המקומיים (ששם יכולנו לראות את השימוש בפילה למטרת תיירות ועבודה, וזה אכן מדכא מאד), ארוחת צהריים ורחצה בנהר עם הפילות.
עבורינו היום הזה קצת התפקשש כי כמו שכתבתי קודם, המסלול השתבש והיה קשה לרחוץ בנהר. המפגש עם הפילה עם זאת היה מאד מוצלח. למדנו קצת על חיי הפילים. למדנו איך היא ממלאה עצמה בבוץ כדי להגן על עצמה מהשמש ומהיתושים ופעם ביום היא יורדת לרחוץ בנהר, לפני שתמלא עצמה שוב בבוץ. גילינו עד כמה השערות שלהם דוקרניות (כך זה כשיושבים ישירות על הפיל!) עד עכשיו יעל עוד מדברת על זה...
הפילים זו חיה מאד משמעותית לאנשי השבטים ולכן מאד קשה לשכנע אותם לותר על הפילים כדי שיוכלו לפרוש בשקט בטבע. אנו מקווים שהפרוייקט יצליח ובעתיד יהיו שם מספר פילים נוספים שיצאו ממעגל העבודה וההתעללות שחוו.

רובצות אחרי ארוחת צהריים

האיזור עצמו הזכיר לי את שוויץ רק קצת פחות מסודר. הכל מסביב שדות ירוקים, גבעות קטנות, חיות שמסתובבות להן לרקע תכול בהיר של שמים, מראה כל כך פסטורלי וממכר. שלרגעים לא יכולתי לזכור שאני נמצאת באסיה. העיר עצמה לא מאד מלהיבה, אך ניתן למצוא שם מספר מקומות לינה פשוטים ומסעדות מקומיות.
לנו הביקור היה מדהים. זכינו להכיר את שירי, סוקה והילדים לילה וליאון ולהנות איתם ולנפוש קצת במקום שקט, שבא בהיפוך מוחלט לבלאגן והכאוס של פנום פן, העיר.
ובסופו של דבר, זה מה שאני אוהבת בטיולים כאלה. מפגש אקראי שמביא למחוזות מקסימים...
תודה שירי!

אז קצת פרטים:
למקום קוראים NATURE LODGE,
מגיעים במיני ואן, סביבות ה -6 שעות מפנום פן, צפו לנהגים משוגעים
הבונגלוס במגוון מחירים וגדלים, בין 15 $ ל- 40$ לחדר משפחתי ענק.
לפרוייקט קוראים sanctuarymondulkiri.org
טיול של יום ניתן לארגן דרך המקום עם נהג מקומי

אתה בא לטיול, אחי?