בקטפור - עתיקות,תרבות, אמנות ואנשים טובים

בקטפור Bhaktapur

כיכר דורבאר

 הגענו לבקטפור לאחר נסיעה קצרה. מיד הסתדרנו במלון שהזמנתי לכולנו מראש, Tulaja, שהתגלה כמקום נקי ומקסים.
 אפילו היתה לנו מקלחת נעימה עם מים חמים! בקטפור נתגלתה כעיר מרתקת. ישנו קרוב לכיכר דורבאר. זוהי הכיכר הראשית והחשובה בכל הערים העתיקות. בכניסה לבקטפור משלמים 15$ לאדם, מעל גיל 10. הכרטיס ניתן לשלושה ימים, אך ניתן להאריכו לפי מידת הצורך. במלון עבדו נער ונערה מקסימים, שתמיד שמחו לספר ולעזור. בניטה, היא בת 21. בחורה מקסימה שלאט גילתה לנו את סיפור חייה הלא פשוט. אביה נרצח במלזיה בנסיעת עסקים ואמה גידלה את אותה ואת שתי אחיותיה לבד. ברעידת האדמה הן איבדו את ביתן ומאז הן ישנות באוהל. אנחנו מתחילים ללמוד על חומרת המצב בנפאל, על אוזלת ידם של אנשי הממשל והשחיתות העצומה שקיימת שם. כל הכסף שהגיע כתרומות מכל העולם, לא הגיע מעולם לידיהם של האנשים שאיבדו את ביתם. בבקטפור איבדו את ביתם אלפי אנשים וניתן לראות שכונות שלמות של אוהלים, בתים חצי הרוסים שאנשים גרים בהם, עוני רב בכל מקום.

                                                                            הריסות בכל מקום

בניטה מספרת בעצב על אחותה הקטנה, שנמצאת בבית יתומים בבקטפור. לאמה אין אמצעים לספק לה חינוך הולם והיא התקבלה למקום הזה. בניטה בקושי רואה את אחותה הקטנה, כי זה מקשה עליה ואז היא רוצה לחזור הביתה. היא מסבירה לנו היכן המקום ואנחנו מחליטים לבקר. הגענו שתי המשפחות. הופתענו לגלות מקום מושקע מאד. התנאים היו טובים. חדרים נקיים ומרווחים. יש שם נערות מגיל 6 ועד שהן הולכות לאוניברסיטה. בעל המקום, איש טוב ואיכפתי הקים את המקום עם אמריקאית שמשיגה תרומות ומלווה את המקום. יש להם תורמים שמממנים לילדות חינוך פרטי טוב, בתקווה להוציאן ממעגל העוני. הבנות שלנו מלמדות אותן לצייר את מנדלת החיים. כולנו יושבים יחד ומציירים. הן מקסימות וכל כך משתפות פעולה. דנה ואני אפילו מציינות שיש מידה של צייתנות במקום, אבל האווירה נעימה מאד ונראה שהן נהנות מהמפגש שנוצר. ראינו את אחותה בת השש המתוקה של בניטה, נראית קצת בהלם. עדיין מסתגלת למקום. יום למחרת הגענו שוב. זה היה פורים והבאנו מסיכות שמגרדים עליהן ויוצאות צורות בשלל צבעים, שאמא של דנה הביאה להם בביקורה. הסברנו על החג, עשינו איתן יוגה ושירים לפורים. היה מאד שמח ומרגש. קיווינו שיצא לנו לפגוש אותן שוב, אבל זה כבר לא ייקרה.

המפגש האנושי בבקטפור היה עבורינו, יוצא דופן. פגשנו אנשים מדהימים במקום מרתק שהוא שילוב של הרס, הסטוריה, אמנות וקסם. בקטפור חדרה לנו ללב ובחרנו להישאר יותר ממה שתיכננו. דנה ואני מצאנו לנו בית קפה מוצלח בכיכר דורבאר. Beans cafe.

בקפה השכונתי, עם דנה ואלעד

באחד הימים, כשישבנו לנו לקפה היומי, דנה התחילה לקשקש באיטלקית עם מקומי. למדנו שקוראים לו coolman, הוא מדריך מקומי. קבענו איתו לטיול למחרת. מדריך בבקטפור זה מאד זול. 5$ ליום, הוא המחיר הרגיל. זה חשוב בעיני לשכור מדריך, כי יש שם מדריכים רבים ללא עבודה. בכלל, נפאל מתקיימת על תיירות והתיירות צנחה לאחר רעידת האדמה. נראה שכולם מחכים שזה יחזור למה שהיה...
אז יצאנו ליום מעניין מאד, בו coolman, הסביר על כל האתרים במקום. בקטפור היתה בירתה של נפאל, עד למאה ה-15. ברובה היא נווארית, אך יש שם גם הינדים ובודהיסטים. היא הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת היסטורי ויש בה מגוון רחב של עתיקות מרהיבות המכילות ארכיטקטורה יפיפיה, פיסול בעץ, מתכת, ומאות סיפורים המספרים על תרבות עשירה. בכיכר ישנם מקדשים ארמונות ופסלים רבים, ביניהם בולט ארמון 55 החלונות, בו השתכנו המלכים הנפאלים בעבר. כיום יש במקום גלריית אמנות נפאלית. מחוץ לארמון ישנו מקדש לאלה טאלג'ו ולצידו פעמון ענק בו מצלצלים לכבוד האלה. לחלק מהמקדשים ניתן לטפס ולצפות על העיר והעוברים והשבים. בכניסה לבית ספר, שהיה פעם הכניסה לארמון, ניצבים שני פסלי חד קרן מאבן. המדריך סיפר שמאחר והפסלים היו מאד מרשימים, המלך כרת לפסל את הידיים שלא יוכל לבנות זאת שוב. איך שהוא, הסיפור הזה שכרתו לפסל את הידיים חוזר על עצמו במקומות רבים. בכניסה לבי"ס, יש פסל עם המון דמויות מסיפורים. המדריך נתן לילדים משימה, למצוא את הפיל המסתתר. הם עשו את זה די מהר!

הסיפור מספר שהמלך הוריש את הממלכה לשלושת בניו. בקטפור, פאטן וקטמנדו היו הבירות ונוצרה תחרות בין הבנים, למי תהיה הבירה היפה ביותר. מה שהוביל למלחמות רבות עד שבסוף מלך קטמנדו כבש ואיחד את נפאל.

                                                        מחפשים את הפיל שמסתתר בפסל

לצד הכיכר ניתן למצוא מסעדות רבות, בהן אוכל מערבי ונפאלי כאחד. אנחנו במיוחד אהבנו את מסעדת שיווה הנמצאת בכיכר דורבאר, ולשמחתם של הילדים מגישה שניצלים מצויינים. כשיוצאים מהעיר העתיקה לכיוון מרכז העיר, ניתן למצוא דאבות מקומיות רבות המגישות דאל באט ומומו מצויין. אנחנו אכלנו ארוחת בוקר וערב במלון וצהריים בחוץ. במלון זכינו לדאל באט מקומי וטעים ונהננו ממנו בזמן שלגמנו מהויסקי המקומי שבעל הבית מכין, ואפילו לקח אותנו יום אחד לראות כיצד הם מכינים אותו. דנה ואלעד עברו למלון אחר יפיפה, peackok, להיות עם משפחתו של אלעד שהגיעה לביקור.

טועמים מהויסקי, חמים ושורף בגרון

מכינים ויסקי מקומי

                                                             נעמי בסדנת גילוף במלון peackok

בבקטפור גם ניתן למצוא את כיכר הקדרים, בה ניתן למצוא כלי קרמיקה רבים, ומוצרים רבים מקומיים מנייר ממוחזר, עץ מגולף ופיסול בברזל. נהננו כל כך להסתובב ברחובותיה ולהכיר את ההיסטוריה של נפאל.

השער המוזהב

הגר יעל וזהר

                                                                   












לאחר שמשפחת שחר עזבו לנגרקוט, נשארנו עוד כמה ימים. חג ההולי הגיע, והחלטנו שזה יהיה מקום רגוע יחסית לחגוג אותו. חג ההולי מסמל את השיחרור מהחורף וכניסתו של האביב. הוא נחגג בהודו ונפאל. זהו חג ססגוני ומרהיב, בו נזרקות שקיות מים בשלל צבעים. להולי יש גם משמעות דתית והוא נועד להנציח אירועים מהמיתולוגיה ההודית. לכן בחג יש מגוון טקסים, תהלוכות וחגיגות ססגוניות. את היום התחלנו בחשש גדול מלצאת מהחדר, שמא יפציצו אותנו בשקיות מים. אך כשיצאנו ראינו שהמצב הוא לא כל כך נורא. לאט לאט הבנות נכנסו לעניין. בניטה נתנה להן שקית אבקת צבע לעשות ממנה שקיות מים והן יצאו להשתולל בכיכר הראשית. כמובן שהן חזרו צבועות מכף רגל ועד הראש ומרוצות מאד. היה יום מקסים ושמח.

באחד הימים יצאנו לטיול יפה לנגרקוט, אליו נסענו באוטובוס מקומי. היתה נסיעה לא פשוטה, בלשון המעטה, בה נפאליות למעשה, מרוב דחיסות, כמעט וישבו עלינו. היינו צריכים לעצור את הנשימה מריחות הזיעה העזים שנישאו באויר. אבל שרדנו...הכפר עצמו נעים ויפה. פגשנו שם את משפחת שחר עם משפחתו של אלעד, שלנו במקום ואכלנו יחד מומו ופאראטה נהדרים.

את בקטפור עזבנו בעצב רב לאחר שמונה ימים. ממנה נסענו לקטמנדו, שם נשאיר את הדברים ונצא לראות חיות בצ'יטוואן

                                                                      נפרדים מהמלון