ho chi minh, תוססת, מפויחת ומאתגרת - חלק 1
 |
| הגינה הגדולה בשדרה |
הו צ'י מין (שמוכרת גם בשם סייגון), הינה העיר הגדולה בוייטנאם. מספר התושבים בה קרוב ל 9 מליון אנשים והיא נחשבת ל"בירת הדרום". העיר שוכנת באיזור דלתת המקונג. לעיר יש היסטוריה קשה מאד ועקובה מדם. הו צ'י מין למעשה שימשה בסיס לצבא האמריקאי בזמן המלחמה. בשנת 1975 נכבשה ושונה שמה להו צ'י מין, על שמו של המנהיג בצפון. עדיין רוב התושבים משתמשים בשם סייגון והזרים קוראים לעיר הו צ'י מין.
ההגעה להו צ'י מין לוותה בהתרגשות גדולה. ידענו שאנו עומדים לפגוש את משפחת שחר, דנה ואלעד וחמשת ילדיהם. לא הכרנו אותם, רק מההתכתבויות של דנה ושלי לאורך ההתארגנויות למסע וההרגעות שלנו אחת את השנייה. דנה ואני שמרנו על קשר וחיכינו להזדמנות להיפגש. הם סיימו את תקופת וייטנאם בדרך לקמבודיה ואנחנו בדיוק ההיפך. נפגשנו בהו צ'י מין ביום הראשון ודאגנו לישון באותו מלון, וכמובן שהיה קליק מיידי גם בין הילדים וגם בין ההורים. למשך שלושת הימים הבאים לא היינו צרכים לעשות הרבה למעט למצוא מקומות המאפשרים לילדים לשחק.אחרי חודשיים שלא פגשנו כמעט בכלל ילדים, הבנות היו באקסטזה!
 |
| מזל שיש בוץ! |
 |
| איה. אלמה, ונגה נחות |
 |
| בשוק קונים פיצוחים, נעמי עם איתן |
 |
| בסמטה שלנו |
ישנו באיזור המתוייר וההומה, district 1, בחדרון קטן בתוך סמטה צרה שמצליחה להכיל הולכי רגל, קטנועים, מסעדות רחוב, דוכני שייקים וסתם אנשים שיושבים בחוץ ומדברים, וכולם מנתבים את דרכם כמו חתיכות דומינו שצריך לשים במקום הנכון, אחרת תהיה תאונה...
 |
| שייק פציפלורה מנגו עם שבבי קוקוס ותותים בסימטה |
הסתובבנו לנו כולם ברחובות העיר, תרים אחרי גינות שעשועים, מסעדות טובות וכמובן קצת היסטוריה. עברנו בשוק הגדול בסוף השדרה, bin thai market. שוק מאד צפוף עם מלא דוכנים שדי מוכרים אותו הדבר. עבורי המקום היה עמוס מדי, וכולם ניסו לגעת כל הזמן ביעל. אבל האיזור של האוכל נחמד ויש שם מלא דוכני שייקים זולים וטובים. הצטיידנו כולם בפיצוחים ופירות והמשכנו הלאה. אלמה נעמי ואני חזרנו לשם כעבור כמה ימים בלילה, אז מוציאים הכל לרחוב ובעיניי הרבה יותר נעים להסתובב שם כך.
הלכנו לארמון האיחוד המחודש, מוזיאון היסטורי שנבנה בשנות ה- 60, שמציג את הסיכסוך שהיה בין הדרום והצפון של וייטנאם ודרכו ניתן ללמוד קצת על ההיסטוריה של וייטנאם. ב - 1975 היה טנק מהסוג שמופיע בתמונה שפרץ לארמון ולמעשה סימל את סוף המלחמה. בעבר הארמון היה משכנו של הממשלה הדרום וייטנאמית.
 |
| הטנק שפרץ לארמון וסיים את המלחמה |
לא רחוק מהארמון ישנה גינת שעשועים נחמדה וקצת יותר מעניינת גם לגדולים שבחבורה tao dan park. בערב הילדים נשארו לצפות בסרט והמבוגרים יצאו לשתות בירה או קוקטייל ברחוב המאד הומה ושוקק חיים למטה.
כשדנה ומשפחתה עזבו, נפרדנו בעצב רב מתוך תקווה שבקרוב ניפגש שוב. קבענו להיפגש שוב בנפאל.
ג'ייסון התחיל לפתח דלקת בעיניים שהלכה והתפתחה למימדים מפחידים. זה הגיע לכך שהוא לא יכל לפתוח את העיניים והן מאד כאבו לו. הוא הלך למרכז חירום ואז לרופאת עיניים במרכז יקר ומערבי כמובן, שאמרה שזהו וירוס עיניים במצבו החמור ושאנו צריכים להישאר ולהיבדק שוב כעבור שבוע לוודא שהראייה לא נפגעה. אז מצד אחד אנחנו נמצאים בעיר מפוייחת ומזוהמת למדי שלא מטיבה עם עיניו של יקירי, ומצד שני שם נמצאת הרפואה המתקדמת.
אני כבר הייתי עייפה מלהסתובב בעיר לבד עם שלוש בנות, משימה לא פשוטה בהו צי מין. התנועה סואנת ועמוסה, יש מיליוני טוסטוסים בכל מקום (המדריך שלנו טען שיש כ 5 מיליון טוסטוסים) שממש לא בעניין של לעצור להולכי רגל. המדרכות לרוב מלאות בקטנועים, דוכנים ומוכרים שמנסים למכור. ללכת עם יעל די מחייב להרים אותה על הכתפיים, אחרת ייגעו בה והיא שונאת את זה ובצדק, הם פשוט מתחרפנים ממנה!
התנועה כל כך עמוסה שממש מפחיד לחצות שם את הכביש. המשפט שנאמר בצעקה שלנו בכל פעם לפני החצייה: "האופנועים באים, פחד אלוהים!", ובכל פעם אני מקווה שאכן אף טוסטוס לא ידרוס אותנו...
יום אחד עמדתי ברמזור עם הטלפון בידי, טוסטוס עבר והגבר שהרכיבו אותו ניסה לחטוף לי בחוזקה את הטלפון מהיד. למזלי, הוא לא הצליח (כי אני ממש חזקה!). מספר ימים אחרי, בעל הדירה ששהינו בה, סיפר שגנבו לשתי אורחות שלו את הטלפון ושממש צריך להיזהר.
את הזמן המשכנו להעביר בנדידה מגינת שעשועים אחת לאחרת, מבחר מסעדות (האוכל בהו צ'י מין מאד טעים ומגוון ואפשר למצוא אוכל זול ומוצלח), אפילו הצלחנו למצוא אוכל צימחוני מקומי מצויין!
 |
| morning glory, העלים שהם אוכלים בכל מקום |
 |
| ספרינג רול ועוף מוקפץ |
 |
| יעל ואני גולשות בשדרה |
שכרנו בשדרה רולר בליידס לגדולות וקורקינט ליעל, ונעמי רכבה לראשונה בחייה על רולר בליידס וגילתה כרגיל נחישות גדולה ומרשימה למדי. אלמוש המסכנה היתה חלשה מהדלקת בעיניים שבינתיים גם היא פיתחה, וויתרה על התענוג. בינתיים הגיעה קבוצת סטודנטים גדולה שמאד התלהבה מהבנות. הם שאלו אותן שאלות רהות וקירקרו סביבן עד שכבר היינו חייבים ללכת. זה בכלל מאד נפוץ כאן שסטודנטים נפגשים בשדרה ומבקשים מתיירים לשבת איתם ולשוחח.
הבנות עם הסטודנטים
בהו צ'י מין, שרידי קולוניאליזם צרפתי עם כמה מבנים מאד מרשימים: קטדרלה נוטר דם, בניין הדואר ובניין האופרה. בכניסה לבניין הדואר ניסינו סופגניות לא אכילות אבל המוכר היה מאד נחמד והחזיק מגש שלם מעל לראשו!
 |
| מול בניין הדואר, מוכר הסופגניות |
הלכתי עם הבנות הגדולות להופעת a.o בבניין האופרה, שהייתה מאד מרשימה ומיקצועית (להקה וייטנאמית שמשלבת מוזיקה מקומית, כלים וייטנאמים ועבודת גוף מדהימה). מומלץ להזמין דרך האינטרנט את הכסאות הזולים שהיו עדיין מצויינים ויש מחיר מיוחד לילדים.
 |
| בניין האופרה |
 |
| נוטר דם |
בזמן שאנחנו מחכים שמצבו של ג'ייסון ישתפר, החלטנו לקפוץ לדלתת המקונג לבקר בשוק הצף, לנוס קצת מהעיר הגדולה.
על כך תוכלו לשמוע בפוסט הבא😃
התנועה כל כך עמוסה שממש מפחיד לחצות שם את הכביש. המשפט שנאמר בצעקה שלנו בכל פעם לפני החצייה: "האופנועים באים, פחד אלוהים!", ובכל פעם אני מקווה שאכן אף טוסטוס לא ידרוס אותנו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה