איך לסכם תקופה כל כך ארוכה בפוסט אחד?
הגענו
להויאן אחרי ביקור בנאטראנג. לשם נסענו כדי לבקר בפארק מים המדובר (חייבים אחד
לפחות בטיול שכזה לא?). הפארק עצמו היה מאד מהנה עבור הבנות (טוב נו, גם עבורינו), הרבה מגלשות ולא צריך לעמוד בתורים. פארק השעשועים קצת פחות מלהיב אבל בכל זאת נחמד. ההגעה לפארק היא ברכבל ארוך שחוצה את הים ובהחלט מרהיב ביופיו, ממה שהבנו זהו הרכבל הארוך ביותר באסיה שחוצה ים.
נאטראנג עצמה נראית כמו אילת
ברוסית, כולם שם רוסים, כל המסעדות והשלטים מוארים באותיות רוסיות, כך שלרגע שכחנו
שאנחנו בוייטנאם. עבורינו היא לא הייתה מעניינת במיוחד אבל נהנינו לרבוץ קצת בים
ובבריכה ולהעביר כך יומיים. אני מניחה שללא פארק המים, היינו מוותרים עליה. |
| אוטובוס לילה |
אז כעבור יומיים מצאנו בית חמוד בסגנון וייטנאמי, מה
שאומר שהכל עובד כמעט כמו שצריך: אינטרנט שבא והולך כי החוטים לא מחוברים טוב,
מקלחת עם זרזיף חלש למדי (עם הזמן התרגלנו לחפוף בעשר דקות), מזגן שמצליח לעבוד רק
על קירור, מקרר שהפסיק לעבוד אחרי יומיים וכו'(הבנתם את הרעיון...). אבל בכל זאת
בית! עם מטבחון קטן וגז לבישול ושלושה חדרי שינה ואפילו אמבטיה, וטלוויזיה עם מסך
שטוח. הא, סוכנת תיווך מתוקה הראתה לנו מספר בתים והמליצה לנו במיוחד על הבית הזה,
ואכן צדקה. בעלי הבית, שלא מדברים מילה באנגלית, היו ממש מקסימים וכל כמה ימים
בעלת הבית הגיעה עם פרי או אורז עם חזיר בפנים (שלא אכלנו, אבל הכוונה
חשובה!),עוגיות ותמיד עם חיוך גדול על הפנים. בנה יאן, גר בסמיכות אלינו ולמזלינו
הוא כן מדבר אנגלית וכך הוא הפך להיות הגורם המתווך. כל בעיה שהייתה מייד טופלה
וכפי שכבר ציינתי בבית וייטנאמי יש תמיד בעיות.יצאנו לאבזר את הבית בשוק הקרוב (והיה צריך לקנות את הכל בערך) והכל יחד בסביבות 50 דולר (צלחות, כוסות, סכו"ם, סיר גדול, מחבת גדול...). מצחיק לגלות כמה מעט אנחנו צריכים. פגשנו את מישל ומייקל ומשפחתם שגרו לידינו ואת רענן ודניאלה ושלושת ילדיהם וכך העברנו את הזמן כולנו יחד, נודדים מבית לבית ומנסים כל יום מסעדה חדשה, חוף אחר, קפה... - חגיגה
 |
| נר אחרון של חנוכה |
 |
| סילבסטר |
אז בזכות מישל הכרנו את הקפה של קינג, שלוקח את עניין הקפה מאד ברצינות ומכין ללא ספק את הקפה הכי טוב ששתיתי במזרח. וכך זה נהפך לקפה הבית שלנו, לפחות פעם ביום. הבנות שתו את הסודה פיץ' שלהן או שוקו חם ותמיד הייתה איזה צורה מגניבה בקצף!
מייד התארגנו על אופניים לכולם וכך התניידנו בעיר.
הויאן היא עיירת חוף במרכז וייטנאם. יש לה עיר עתיקה מאד יפה וגם מאד מתויירת. באיזור העיר העתיקה יש מספר בתים ואתרים עתיקים, ניתן לרכוש כרטיס של חמש כניסות לכל האתרים. אנחנו ויתרנו על זה...
בהויאן המון מסעדות ובתי קפה והמון חנויות שכולן כמובן מוכרות בדיוק את אותו הדבר. אבל את זה
אנחנו כבר מכירים מהמזרח. אבל אם מתרחקים קצת מהעיר העתיקה מגלים את השכונות
הקטנות עם החיים הוייטנאמים האמיתיים, שתמיד מתנהלים במין שלווה ממכרת. כולם
נוהגים על טוסטוסים בלי שום חוקי תנועה ובכל זאת איך שהוא הכל זורם בשקט. אף אחד
לא צועק על אף אחד או מתעצבן. כך שלמרות שמדברים על כך שהוייטנאמים הם אגרסיבים
ולא נעימים, זו ממש לא הייתה החוויה שלנו. נהנינו מהמפגש עם האנשים והקצב של הויאן. למרות שהמזג
אויר היה מאכזב, כי ציפינו למלא שמש וים, והיה קר חלק גדול מהזמן, בכל זאת נהננו מאד
מהשגרה שנבנתה, החברים, האוכל ובעיקר מהרכיבה באופניים ממקום למקום. 
בימים שכן היה אפשר ללכת לים, גילינו חופים מתויירים יותר או פחות (hidden beach) ולאורכם פזורות המון מסעדות חוף שלרוב קצת יותר יקרות אך סבירות בהחלט. עם הזמן התבייתנו על soul kitchen, שם גם גילינו הופעות חיות מעולות בערב, של שלל הזמרים העוברים בהויאן. מומלץ בחום! |
| מפליגות עם הדמיון |
 |
| סירות עגולות מקש |
בהויאן זכינו בהרבה ביקורים משמחים. ראשונה הגיעה סבתא סאלי עם מלא הפתעות: שוקולדים, בגדים, ספרים והמון אנרגיה ושמחת חיים.
 |
| שלל ממתקים משמחים |
סאלי זרמה איתנו בכיף עם כל
החברים ונהנתה מאד מהקצב של וייטנאם והפשטות שבדברים. היה לנו מאד כיף לבלות יחד.
איתה נסענו לטייל בכפר הכדים, עשינו סיור נהדר עם סטודנטים מהויאן לצד השני של האי
לראות בעלי מלאכה שונים וללמוד על בניית סירות, למה מציירים להן תמיד עיניים (להגן
נגד עין הרע), |
| כפר הכדים |
ביקור בכפר הירקות בדרך לחוף, שם זכינו לארוחה וייטנאמית מצויינת
 |
| פרש רולס, פנקייק וייטנאמי ושרימפס |
וגם איך לא? ביקור בקניון של דאנאנג להחליק על הקרח ולעשות קניות. סאלי עזבה בעצב וחזרה לאינטנסיביות של תל אביב לזרועות אבי היקר.
פעמיים בשבוע אלמה ונעמי הלכו למורה לציור נהדר
וייטנאמי עם עוד כמה ילדים של expacts שגרים שם. הן מאד אהבו את השיעור ולמדו ממנו רבות. המקום היה בגלריה משגעת בעיר העתיקה, וכך ניצלנו את
השעתיים של השיעור להסתובב בעיר ולשתות קפה אצל קינג. |
| עם המורה לאמנות |
 |
| marble mountain |
אחרי שמישל ומייקל עזבו וגם משפחת בן בינה, נשארנו בבית עוד חודש בו ג'ייסון היה צריך לנסוע לעשרה ימים לעבוד בסן פרנסיסקו בסופל בול (המסכן!). החלטנו להישאר ולעזוב רק אחרי שהוא יחזור, אין ספק שיותר קל להתנהל לבד עם ילדים בטיול כשיש בית.
מה גם, שהוא נסע בדיוק בטט (tet), ראש השנה הוייטנאמי בו יש חופש ארוך ובמשך מספר ימים הכל סגור ומה שפתוח מפוצץ בתיירים. לקראת הטט, בעלי הבית הזמינו אותנו לארוחת חג. כל משפחתם התקבצה בשולחנות קטנים וכסאות נמוכים מפלסטיק, ואנחנו היינו האורחים. הארוחה כללה חיוכים לרוב, שכן חוץ מבנם ואישתו אף אחד לא דיבר אנגלית. כמובן שהבירה מגשרת על הפערים...
 |
| ארוחה מפוארת, אפילו הכינו עבורינו ירקות ודגים |
 |
| שותים המון!!! בירה |
 |
| קורבן לטט בכניסה לחנות |
 |
| מזל שיש טלוויזיה |
לשמחתי הרבה, סבתא פולה הפתיעה והודיעה שהיא באה לבקר כמה ימים אחרי שג'ייסון נוסע, לשלושה שבועות. שוב קיבלנו מלא מלא הפתעות כמו שקדי מרק, טחינה ועדשים (שאין להשיג
בוייטנאם) ובילנו יחד עוד שבוע בהויאן,
שהיה קר וגשום באופן מבאס אז העברנו חלק גדול מהזמן בבית או במקומות
סגורים אחרים. אבל מה זה משנה, נהננו מסבתא
פולה! ומאוכל ביתי מפנק. כשג'ייסון הגיע הוא הביא איתו את השמש והספקנו אפילו לבקר בים בפעם האחרונה. ג'ייסון ופולה הקולית שכרו טוסטוסים ונסעו ל מיי סון (my son), מיכלול שלמקדשים הינדים שנמצא בכפר דוי פו, כ 70 ק"מ מדאנאנג. שם ניתן לראות את ההשפעה העצומה של האינדואיזם על וייטנאם.
מקום מושקע למדי ומרשים, הם אפילו זכו לצפות בהופעת מחול וייטנאמית קלאסית בבגדים ססגוניים. אני בינתיים זכיתי להתפנק ולנוח בחוף הים ולהנות קצת מזמן לבד
ואז קרול (שוב עם מתנות), אחות של פולה הגיעה. יחד יצאנו למסע המשותף שלנו לצפון וייטנאם.
עזבנו את הויאן באהבה גדולה ובתקווה שיום אחד עוד נחזור...
