הנוי - ההיית או חלמתי חלום?

האנוי    

אז אם אני צריכה לבחור עיר מכל ערי אסיה שהייתי בהן, ללא ספק הייתי בוחרת בהאנוי. ממש התאהבנו בה!
אז הגענו עם פולה וקרול להאנוי. כולנו קצת מותשים מהימים האחרונים, שהיו מאד מהנים אך גם מאד תזזיתיים.
לנו במלון Especen, שהמליצו עליו גוני ואורון. מלון נחמד באיזור מקסים, ליד כנסיית סן ג'וזף. האיזור שקט יחסית ומאד נוח. בסביבה יש מלא בתי קפה ומסעדות והוא מרחק הליכה מהעיר העתיקה. יחד עם פולה וקרול העברנו יומיים בהאנוי ומשם הן טסו חזרה לארץ. למרות שבמהלך היומיים האלה, קרול עדיין סבלה מכאבים בברך, ופולה סבלה מכאבי בטן, הן הוכיחו איך לא ניתן לעצור אותן לרגע ולא ויתרו על ההסתובבויות בעיר. האנוי התגלתה כעיר מדהימה עם המון פינות קסומות ושקטות, לצד הססגוניות והטירוף של איזור השוק והעיר העתיקה.

בשוק בעיר העתיקה

עוברים דירה

האנוי, שפירושה "גדת הנהר", בגלל המיקום שלה (בגדה המערבית על הנהר האדום), היא בירת וייטנאם המאוחדת והעיר השנייה בגודלה בוייטנאם. בהאנוי אתרים היסטורים רבים ומעניינים כמו המאוזוליאום של הו צ'י מין, מקדש הספרות (Temple of literature) ומוזאונים רבים בנושאים רב גוניים (מוזיאון הנשים, מוזיאון הכלא, מוזאון הצבא ומוזיאון המיעוטים).
העיר העתיקה מרתקת. היא משלבת אדריכלות מודרנית ועתיקה, סמטאותיה גדושות שלל רב: שלים, בגדים, נעליים, תכשיטים, קפה ומה לא...נהננו לשוטט, לקנות, לנוח באגם הגדול על ספסל ולצפות במגוון הקהל העובר. נהננו ממסעדות מפנקות, ופחות נהננו ממסעדות רחוב. עד ששכנענו את קרול לנסות מסעדת רחוב אמיתית, נפלנו על אחת באמת לא מוצלחת

מסעדת רחוב בהאנוי

ואז חזרנו להתפנק במסעדות התיירותיות. בהאנוי ניתן למצוא את כל סוגי האוכל, ואוכל משובח.








עם פולה לקחנו את הבנות לצפות, איך לא, במופע בובות על המים. הספסיאליטה של וייטנאם! במרכז מופע בובות רוקדות במים, אותם מלווה להקה וייטנאמית חיה. המופע הוא בוייטנאמית וטומן בחובו סיפורים מיתולוגים. לא הבנו מה נאמר אבל נהננו מהבובות היפות ומהתרבות המקומית. קרול בינתיים נהנתה מקפה לבד על האגם.

ביקרנו במקדש הספרות המעניין, כשמעלינו תלויים עשרות כובעים וייטנאמים קטנים. המקדש הוקדש לקונפוציוס. בעבר למדו בו רק המיוחסים ומאוחר יותר נפתחו שעריו לתלמידים מוכשרים מכל וייטנאם. במקום אגם, מקדש ופסלים רבים של קונפוציוס ותלמידיו.

ביקרנו במוזיאון משגע לאמנות וייטנאמית, fine arts museum, קטן ומעניין עם תמונות קלאסיות ומודרניות יותר. קטן וקולע! מאד נהננו מקצת אמנות משובחת...אפילו מצאנו דיוקן של נעמי שלנו!

ביקרנו במקדש באגם,  שכלשעצמו לא מעניין במיוחד אך נמצא בתוך האגם ומשקיף על האיזור. בתוכו פסל גדול של צב, שעליו ישנה אגדה על כך שלקיסר הסיני היתה חרב קסמים מיוחדת, בעזרתה הרחיק את הפולשים על הממלכה. יום אחד, כשהפליג להנאתו באגם, הגיח לפתע צב ענק ואמר כי על הקיסר להחזיר את החרב למלך הדרקון. ואז נשלפה החרב מנדנה ונבלעה בפיהו העצום של הצב. אז הצב נעלם לו בתוך המים ובעקבות אותה אגדה שונה שמו של האגם שנקרא כיום "האגם של החרב שהוחזרה".

פולה וקרול במקדש על האגם

בשער לגשר האדום

הספקנו לאכול בפיצרייה הכי משובחת שאכלנו בה עד כה, 4p, ובעוד הרבה בתי קפה ומסעדות מעולים. בהאנוי יש מבחר רב של מסעדות מכל הסוגים ומכל המינים. יש אוכל רחוב, כמו הבן מי שיש בכל מקום. בגט (בהשראת הצרפתים שבעבר שכנו שם), בתוכו מבחר בשרים ובשביל צמחוניים כמונו חביתה עם ירקות. הוייטנאמים אוכלים הרבה דברים מאורז (נייר אורז, פנקייק מאורז, אורז...)ולנו האוכל שלהם מאד התאים. קל וטעים. ואני נהנתי כרגיל מקפה משובח שיכולתי למצוא פה בכל מקום.
כעבור יומיים נפרגנו מפולה וקרול בעצב רב, היה לנו ממש כיף ביחד!

אנחנו החלטנו לוותר על סאפה ועל נסיעות נוספות, ולהנות מארבעת הימים הנותרים בהאנוי.  מצאנו לנו בית קפה אהוב לקפה של הבוקר (la place), שצופה על הכנסייה והעוברים והשבים. ביום ראשון הגיעו המון כלות להצטלם על רקע הכנסייה והבנות קיפצצו מסביבן נהנות מהססגוניות של שמלותיהן והחיוכים יפי התואר.

בקפה השכונתי, la place

נהננו מהסמטאות הקטנות בעיר העתיקה, כל סמטה והנושא שלה: סמטת הנעליים, סמטת התיקים, סמטת הקפה...
החלטנו שהגיע הזמן לטעום מה egg cafe ששמענו עליו. הלכנו למקום הכי עתיק וגילינו שזה ממש טעים! מי שהמציא את זה היה פעם שף ידוע. בעבר, שחלב היה יקר מאד אי אפשר היה לשתות קפה עם חלב. הוא חיפש משהו שיקל על מרירות הקפה ופיתח קפה עם ביצה מוקצפת, יאממי!!!
היינו במוזיאון המרתק Vietnam museum of ethnology בו למדנו על המיעוטים השונים ואורח חייהם. בצידו השני של הכביש ישנה גינת שעשועים גדולה ומהנה, בה ניתן גם לשכור אופניים עם כרכרה.

גולת הכותרת הייתה סיור שעשינו ביומנו האחרון עם סטודנטית מהממת שהראתה לנו את נפלאות המקומיים בוייטנאם. איתה הלכנו לרובע הצרפתי,. האנוי היתה בעבר הבירה של הקולוניה הצרפתית הודו-סין. ניתן לראות בה מבנים קונוליאליסטים יפים, לצד ארכיטקטורה מודרנית.
טיילנו לאורך רחוב הספרים, רחוב שלם עמוס בחנויות עם אלפי ספרים.
עלינו לחנות נסתרת בקומה שנייה. שם ישבנו לכוס תה חם ושמענו סיפורים מהזקן המוכר שהיה איש צבא לשעבר.

איתה גילינו גלידה וייטנמית מעולה שעולה רבע מכל גלידה שראינו עד כה מיובאת. טעמנו מאוכל רחוב שעדיין בשבילנו הוא די מוגבל. אנחנו אכלנו טופו מוקפץ אבל נהננו מלשבת עם כל המקומיים ולפזר חיוכים לכל עבר. שמענו ממנה כל כך הרבה על התרבות הוייטנאמית ועל המסורת. על הקושי בוייטנאם עם אין לך השכלה גבוהה. היא הייתה מאד מדוייקת ומעניינת. נערה מבית עני  עם הרבה שאיפות שלמדה בבית ספר של עשירים שלא סבלה, רק כדי שתצליח בעתיד להתקבל לאוניברסיטה נורמלית. את הסיורים הנוער נותן בחינם, כדי לתרגל את האנגלית ולהכיר אנשים מכל העולם. זה בהחלט היה אחד מהימים המרתקים יותר שהיו לנו בוייטנאם. כל כך נהננו שהיא נשארה איתנו עוד ועוד... ניתן להירשם דרך האתר (hanoifreetourguides.com) ורצוי הרבה זמן מראש!

בערב האחרון גילינו תוך כדי ירידה במדרגות שישנה עוד משפחה קנדית במלון. כרגיל, כמו תמיד בטיול שכזה, כשיש כבר הזדמנות לתקשורת בין הילדים, היא קורית באופן מיידי. מייד החלטנו לצאת כולם ביחד לארוחת ערב והעברנו ארוחת ערב מקסימה. שמענו מהם על הטיול שעשו באירופה על אופניים! כל הטיול ג'ייסון אומר שזה הטיול הבא שלנו: על אופניים. ואנחנו סיפרנו על נפלאות הטיול במזרח.
כל כך נהננו בהאנוי שכמעט היינו עצובים לעזוב. מזל שידענו שהולכת להיות פגישה מרגשת עם משפחת שחר בקטמנדו!

צפון וייטנאם -עם סבתא פולה ודודה קרול

מהויאן להאנוי בעשרה ימים

מספר ימים לאחר חזרתו של ג'ייסון מארה"ב, שהייתה מרגשת למדי, הגיעה לביקור גם אחות של פולה, קרול. יחד עם פולה וקרול יצאנו לטיול לצפון וייטנאם. נפרדנו בעצב מהויאן ומכל חברינו החדשים ושכרנו את שירותיו של מר דאנג לנסוע להואה (Hue). מר דאנג היה הנהג שלנו בכל התקופה של הויאן. הוא הביא משדה התעופה את סאלי, פולה, ג'ייסון וקרול ולקח אותנו לכל נסיעותינו לדאנאנג, כשרצינו להתפנק בקניון. הפעם הוא שלח את אחיו, שילווה אותנו עד למערות בפונג ניה (Phong Nha).
פולה וקרול סמכו עלינו בתכנון וביצוע של הטיול מהויאן להנוי, הרי אנחנו המנוסים...יצא טוב אני חושבת.
מאד זרם לנו להיות כולנו יחד. פולה וקרול מאד כיפיות ונוחות ולחלוטין הסתדרו בתנאים הסטנדרטים שאנחנו רגילים אליהם. כל יום אחת מהבנות ישנה עם סבתא פולה בחדר וההתרגשות מכך שיש עוד מבוגרות לשחק איתן ולהיות איתן, הייתה גדולה.

התחנה הראשונה בדרך הייתה הליידי בודהה בדאנאנג - חוב שהינו חייבים לאלמה עוד מהנסיעה למעיינות הפילים (elephant springs) יותר מחודש אחורה. ואלמה כמו אלמה לא שוכחת דבר. אז עברנו בפסל הענק שצופה על כל המפרץ יחד עם עוד מאות תיירים מכל הסוגים והתפעלנו מהגובה והנוף.

התחנה הבאה היתה הואה, כ -3 שעות נסיעה מהויאן. הואה היא עיר חמודה וקצת ישנונית. היא ממוקמת במרכז וייטנאם, ובסמיכות לים ועל כן מיקומה היה תמיד אסטרטגי. היא משמשת כעיר הבירה של מחוז טהואה טהיין-הואה. בעבר היא הייתה בירתה של שושלת נגווין, שושלת מלכים פאודלית ששלטה בוייטנאם. היא נשארה הבירה עד שחולקה וייטנאם לצפון ודרום.

ישנו במלון מאד נחמד עם צוות נהדר, four season. ליד המלון גם מסעדה נחמדה בשם risotto, בה ניתן למצוא אוכל מגוון. ניצלנו את היומיים הבאים להסתובב ברחובות העיר ולבקר בתוך חומות המצודה ובחצר המלכותית, מקום שהיה שמור למשפחת המלוכה בלבד. למרות שחלקים גדולים מהמצודה הושמדו במלחמת וייטנאם, עדיין יש הרבה מה לראות והמקום בהחלט היה שווה ביקור. במצודה מוקרן גם סרט מעניין על ההיסטוריה של המקום ותפקידו שהשתנה עם השנים.

העברנו יומיים נחמדים בעיר ויצאנו הלאה לכיוון מערות Phong Nia.
תחילה עשינו עצירה בעיירה Dong Hoi, שנמצאת כארבעים דקות נסיעה מהמערות. שם נפרדנו מהנהג והמשכנו לבדנו. העיירה שוכנת בסמיכות לחוף ים אבל ללא חוף מפתה. המזג אויר לא שיחק לטובתנו והיתה רוח, גשם וקור. למרות שאין כמעט מה לעשות בעיירה הזאת, ניצלנו את ההזדמנות להכיר ל"תיירות" שלנו את וייטנאם ה"אמיתית". לקחנו את פולה וקרול לשוק לאכול אוכל מקומי. הסבתות היו הרבה יותר זורמות מהילדות שלנו גם בארוחה ועוד יותר בשוק. אנחנו נאלצנו לברוח מהשוק עם בנותינו הצווחות מהמראות והריחות של השוק והסבתות נשארו להסתובב שם בלעדינו...

המלון ששהינו בו יומיים Nam Long Plus היה נהדר, וזכינו גם לחדר גבוה שהשקיף אל העיר וחשף גגות בשלל צבעים ומקדשים נישאים מבעד לבתים וייטנאמים צבעוניים. אכלנו בשתי מסעדות נחמדות tree hugger cafe ו 7th heaven restaurant (זה בערך הדבר היחידי שהיה לעשות שם).

למחרת, לקחנו מלון ממש באיזור המערות ומשם יצאנו לבקר ב phong nha cave ההגעה לשם בסירה עם נופים מרהיבים.

למחרת יצאנו לטיול ארוך יותר שכלל את הגן הבוטאני ואת מערת הנטיפים הגדולה בעולם! על הגן הבוטאני כמעט פסחנו אבל מזל שלא. הגן מאד יפה. יש בו מפל נחמד ומסלולים מגניבים. על מושג ההנגשה הם תרם שמעו ופגשנו עוד כמה מטיילים בגיל השלישי שהופתעו מהקושי. פולה וקרול ואני עשינו את המסלול הקצר למפל וג'יסון לקח את הבנות לטיול מאתגר בג'ונגל שהסתיים בטיפוס חבלים במעלה המפל...

משם המשכנו לפנינה של היום - paradise cave. מערה עצומה, עם המון נטיפים מגיחים בכל מיני צורות, בצבעים וגדלים שונים, זו נראית כמערה אין סופית ואכן כשהגענו לסוף המסלול המוסדר והמואר (קילומטר וחצי לכל כיוון), גילינו ששם מתחיל המסלול ההרפתקני, מסלול עם פנסי ראש, קסדות וכו'... השתעשנו ברעיון של להצטרף לחבורה שראינו עומדים לצאת לשם ואז גילינו שרשימת ההמתנה כבר סגורה ל2016.
המלון ששהינו בו הפעם, היה הרבה פחות נחמד אבל עם נוף משגע לנהר וההרים שמסביב. אכלנו במסעדה איטלקית מצויינת (capture) שנמצאת צמודה לפאב קפה שכל התיירים הצעירים מתאספים אליו (easy tiger). בערב זה מקום מצויין למי שמחפש אוירה תוססת, משחק ביליארד ולעיתים גם הופעות חיות.

משם יצאנו לCatba בכרטיס משולב שכלל אוטובוס לילה לנינ בינג, ואן לעיירה Hai Phong ואז מעבורת ל Cat ba. סך הכל הנסיעה עברה בקלות יחסית (ברור שעליי פחות שכן יעל ואני חלקנו כסא אחד), אבל סביר. הדרך הארוכה הייתה מאתגרת אבל כולנו שרדנו. במהלך הנסיעה בואן, נסענו עם זוג צרפתים וילדה. אחרי נסיעה ארוכה ביקשנו מספר פעמים מהנהג שיעצור לשירותים. באופן לא ברור, הוא המשיך לנסוע ולא עצר והילדות כבר השתגעו וביקשו ממנו שוב ושוב לעצור. מדי פעם הצרפתיה סיננה מבעד לשיניה שאנחנו מעצבנים וחוצפנים ועוד כח מיני דברים מחרפנים אחרים. לאחר מספר רב של תלונות, אני כבר ממש התעצבנתי ונבחתי עליה בצרפתית מגמגמת שאני מבינה את כל גידופיה ושמה שבאמת נורא, זה כמה מפריע לה שאנחנו רוצים לעצור בשביל ילדה קטנה לשירותים. באמת מאד מאד התעצבנתי עליה. קרול, שתמיד ראתה בי רגועה ושלווה למדי, טענה שרק בשביל לראות אותי מתעצבנת ונוזפת, היה שווה לה לבוא לטיול.

טוב, גם אני נהניתי לשפוך קצת קיטור.

הגענו ל -cat ba, במזג אויר מבאס למדי. קר, גשום וערפילי. העיר מנונמנת, מעט תיירים. הכל נראה בבנייה. למזלנו, כולנו היינו באנרגיה חיובית והסתפקנו במה שיש. ביום הראשון, יצאנו דרך המלון לסיור לחצי יום.

הסירה שיצאנו איתה שבקה מספר דקות אחרי שיצאנו מהנמל. תקועים בלב ים, חששנו שהכל הולך להסתבך, רוחה של קרול עמדה להישבר. "אין סיכוי שאני ממשיכה עם הסירה הזו, גם אם הוא יצליח לתקן אותה". ג'ייסון ואני, למודי נסיון מסירה שנתקעה בקאו סוק, וגם בכלל מאיך הדברים מסתדרים בטיול שכזה, הרגענו אותה. אמרנו שתוך כמה דקות זה יסתדר ואין לה מה לדאוג, ואכן כך היה!

                                                                הסירה שנתקעה

תוך כמה דקות הגיעה סירה שווה יותר, איתה המשכנו לאי הקופים.

הסירה שלנו הגיעה ממש עד החוף ואפילו קצת עלתה עליו כדי שנוכל לרדת מהסירה יבשים. ג'יסון ירד ראשון בקפיצה ועזר לבנות לרדת. לפני שהספקנו להבין מה קורה ראינו את קרול מנתרת מהסירה כמו איילה אל החוף - הנחיתה הפתיעה את קרול בערך כמו שהניטור הפתיע אותנו. לשמחתינו, למעט כאב בברך שליווה אותה עוד כמה ימים, לא קרה כלום. אבל קרול שוב הצדיקה את שמה המיתולוגי קרול-בוקי (איילה).
אי הקופים עצמו ממש לא מרשים, כמה קופים שמגיעים לבדוק אם יש לך אוכל. החלק היותר מלהיב זה לראות את תגובות התיירים לקופים שלא ממש מחכים לטוב ליבם של התיירים, אלא חוטפים את האוכל בהזדמנות הראשונה שיש להם. גם נעמי שהשאירה את גרביה בצד, זכתה לחטיפה. אך ברגע שהקוף הריח את הגרב, הוא מייד ויתר עליה וזרקה חזרה לאדמה!
לאחר אי הקופים, המשכנו למקום ממנו ניתן לצאת בסירת קייאקים לשוט בים. בקור העז, הנשים הבוגרות (כולל אלמה), החליטו לותר על התענוג ולשתות קפה וייטנאמי נהדר עם עוגות סופר מתוקות (כמו שהם אוהבים), בזמן שג'יסון כמובן יצא לשוט עם הקטנות. כולם היו מרוצים...

שותות בבית הצף על הים

למחרת יצאנו לדרכנו להאנוי בסירה שעשתה את דרכה דרך האיים והמפרצים המשגעים של הלונג ביי. הראות היתה גרועה, אבל הערפיליות יצרה  בעזרת הצוקים המזדקרים שמשתלבים עם קו האופק, מראה מיסתורי ומהפנט. הלונג ביי הייתה שקטה יחסית ולפיכך המים היו קצת יותר נקיים (לא אגיד צלולים כי זה יהיה כבר מוגזם)  הרגשתי שאנו שטים אל הלא נודע, ובכל רגע, מתוך הערפל, מופיע פתאום עוד צוק ועוד אחד, ורק כשמתקרבים ניתן להבחין בצבעוניות שבו. כמו במטה של קסם. בסופו של דבר, למרות מזג האורי הלא נוח, אף אחד לא יצא מתוסכל!
אבל היה קררררר....וקור אני פחות אוהבת! וגם לא ממש היינו ערוכים אז חלקנו הגענו להאנוי כבר קצת חולים.

המלון ששהינו בו היה נהדר וזול, בעיקר בשל מחסור בתיירים. דרכם יצאנו לשני הסיורים. חצי היום עלה כ - 10 דולר לאדם, וכלל את השיט, אי הקופים והקיאקים.  הסיור עד להאנוי (שעלה באזור ה -30 דולר לאדם) כלל שיט בהלונג ביי עד לעיירה ממנה לקחנו ואן קטן, צפוף ומאתגר במיוחד ואז גם גילינו שאנחנו צריכים ללכת עם כל הציוד בהאנוי עד למלון, כי הנהג לא הסכים לנסוע דרך הסמטאות הקטנות, אבל בקטנה...
השיט בסירה היה מאד יפה. הסירה היתה גדולה ומפנקת. אפילו זכינו להסבר על איך מכינים פרש רולס ובארוחת צהריים מפנקת (שמשום מה לא כללה את הפרש רולס שהכנו).

הגענו להאנוי עייפים מהמסע אך על כך כבר אספר בפוסט הבא...