יום רביעי, 23 בספטמבר 2015

Arriving in Cambodia


Luggage and family in one tuktuk 
We arrived in Phnom Penh (PP), Cambodia, a couple of weeks ago. We went straight to Divon's house and before He and Channei could understand what had hit them, we declared ourselves squatters and moved them out.
Well this isn’t entirely true, but not far from it either. We arrived on Wednesday and they left for a few days to Singapore on Sunday. - How many of you could survive with a family of 5 squatters stuck in your house??

Channei came back a few days before Divon and she made the mistake of making us feel so at home that we stayed even longer than we'd initially planned.

So a bit about Phnom Penh and Cambodia:

2 monks walking outside the kings palace
Cambodia had a terrible civil war which lasted from the rise of the Khmer rouge in the early 70s up until the late 90's. During this time about a quarter of the population lost their lives. Some were murdered in the fights or in the deadly dungeons of the Khmer rouge, others died of disease due to the lack of medicine, because of the crazy ideals the Khmer rouge had. The Khmer rouge dreamed of regaining the power the Khmer empire once had and thought that Cambodia out to be self-sufficient. They also thought that all people should return to farming so all those in the city were murdered or kicked out. Anybody wealthy or educated was in great danger and all importing of goods was stopped. This resulted in lack of medication, food and energy => lots of dead people.

After the war, people returned to PP and just started to move into the empty houses – finders keepers. So today you have very bizarre divisions of houses in the capital. 
Another thing you notice, or may I say – the first thing you notice when arriving in Cambodia is that there is no law on the road. Now you may say that this is true for many countries – Greece, India, Italy, etc… But when I say no law, I mean NO LAW. Every vehicle on the road has an insignificant probability of going at any one of the 360 degrees. There is of course a greater probability that the vehicle will continue in its current direction, but as I said – it's not guaranteed. If the car before you is too slow you can choose between waiting patiently, overtaking in the opposite lane, going on to the pavement or doing a u-turn. All are almost equally probable.

As we heard more and more about Cambodia, I understood that the roads, were simply an example of the current situation of the country. This is a great place to visit in order to feel good about your own country, because this is really as bad as it gets. 

The garbage collector and his daughter
Here there is really no faith in the Government and as you start hearing about the country, you understand that any one who has any power uses it for his own good. The country doesn't pay any of its workers a salary that can support them, so the only reason to come to work in the public system is for the after work opportunities your job provides. This is true from the prime minister, through the judges, police and down to the garbage collectors (who have first choice of the garbage that is thrown out).

There are endless examples of little things that are unbelievable. 
To name a few:
1.  If you want to build on top of your house in Phnom Penh (the Capital), all you need is that none of your neighbors complain. There are no rules or guidelines as to what you need to do.
2.  If you have a company in Cambodia and you want to have a legal agreement with another company, chances are that in the agreement you will both state that in case of dispute you will go to the Singapore courts.
3.  There is no posting service in the country. Only private couriers.

I'm singing and dancing in the rain
But after that long introduction, Phnom Penh is a very nice Capital. Most of the buildings are no more that 3-5 stories high, this lets in the air and the light. The weather is humid and hot this time of year and there is usually an afternoon shower to break the heat. 
The people are exceptionally nice and go out of their way to help.  Prices are quite cheap, though unless you are in a branded shop all prices will be topped up for a tourist. There is a lovely river front to walk on. There are good restaurants, some parks, a king's palace, an interesting Museum, many markets and some malls.

The Museum
We tried the local 'do it yourself' soup. The ingredients are on the conveyor belt.

Look carefully at the food stand in the mall

The water front:
The river front
Checkout the air tank





We found many more activities for the girls:
Bowling, a 3D movie at the cinema, bumper cars, wall climbing and aerobics on the water front.

Who's prepared to go up these stairs?


We even visited Beit Chabad for first night of Sukot.

We found an amazing ice cream (blue pumpkin) that even has some cool sorbet (coconut, peanuts and all the standard fruit) flavors. 

But best of all, was having a house. It was great, after 2 months of staying at hotels to be in a house. And Divon and Channei's house is a wonderful place to be! Their hospitality was admirable (did I say that I could never survive my family as a host). They made us feel so welcome, the location is smack in the middle and we had a whole floor to ourselves. We could finally cook and my girls can cook! Every time Galia made a meal there was fighting on who cooks what… We had vegies in the oven and pasta, tuna salad and egg salad and most missed – a real Israeli salad with olive oil and lots of lemon. This was really great!



The Ceremony
On our last day in PP Channei invited us to join her family for a visit to their Pagoda. Channei explained that the Cambodian's religion is a mixture of Buddhism with the ancient spirits. So a lot of their festivals are left overs of the spirit world. This festival is to respect the dead. Channei's sister picked us up with a minivan at 7 am and the 12 of us set out: Channie's parents, her sister + 2 children, Channei and Divon and the 5 of us. After about 45 minutes drive (including 2 ferries) we arrived at the pagoda. There was a short ceremony, where a lot of presents (food, sweets, fruit and shawls) were given to the monks and the local congregation.
After that we continued to a nice spot for a picnic and rest.
- What a wonderful day!


The Pagoda

On the Mekong
Channei

Cow wash






























PP is actually the center of Cambodia. The way to travel Cambodia is like a star, having PP in the center. So PP will be used as a base in the coming weeks as we travel Cambodia.
Tomorrow we leave for Siem Reap to visit the heart of the Khmer Empire - 'Angkor Wat'.
Our stay in PP allowed us to have a routine. The girls could study, Galia and I could do more yoga, a bit of cooking... yes, we are ready to settle down for a while, but we will have to wait a little longer.

יום שבת, 19 בספטמבר 2015

קאו סוק - "ביובים" ,צוקים, אגם אין סופי, והפתעה משמחת

קאו סוק

נפרדנו מרונה ויובל והבנים בעצב רב בקופנגן ויצאנו לתחילת המסע שלנו, לראשונה לבד.
אחרי נסיעה שהתארכה מהמצופה, הגענו לקאו סוק. שמורת טבע יפיפיה הנמצאת בדרום תאילנד במחוז Sura tani.
השמורה ידועה במיוחד בשל האגם העצום שבה cheow lan. היו לנו ארבעה ימים לבלות בשמורה לפני שעולים על אוטובוס לילה לבנקוק וטיסה לקמבודיה.
החדר שלנו - על הנהר

 הזמנו מבעוד מועד חדר בריזורט Rivercottages, שהתגלה כמקום האידיאלי עבורינו. החדר ממוקם על גדות הנהר כשמצידיו משתרעים צמחי עבות ג'ונגליים וצלילי קופים וחרקים משונים מכל עבר. בריזורט מפוזרים חדרים במגוון גדלים, חלק פנימיים יותר וחלק ממוקמים על הנהר.כשהגענו הנהר היה גועש לאחר מספר ימים של גשם, כך שנזהרנו להיכנס אליו. המקום הוקם על ידי בחור לשעבר אמריקאי שנשוי לתאילנדית. הם מוציאים גם טיולים לשמורות באיזור וטיולי אבובים וקייאקים. המקום בנוי מחומרים טבעיים והזוג פועל רבות לקידום התיירות באיזור.
הצפרדע שמצאנו בחדר האמבטיה




למחרת, כשהתעוררנו לכל הצרצרים והצפרדעים (חלקן אף הגיעו להתגורר עימנו בבקתה מעץ שמעט פתוחה מלמעלה),





החלטנו לנסות את שיט האבובים. יחד עם שני מדריכים מקסימים מהמלון נסענו לתחילת המסלול שמסתיים, לשמחתינו ממש מתחת לבקתה שלנו. משך השיט הוא באיזור השעה. הנהר כבר היה רגוע יותר אחרי יום שמשי והחלטנו לצאת כולנו. כל אחת מאיתנו על אבוב ויעל,איך לא, על אבא ג'יסון!

יעל התרגשה שאנחנו יוצאים לטיול "ביובים" וחזרה על כך שוב ושוב. שטנו דרך צוקים מזדקרים מעלינו,כשמתוכם מזדחלים שורשי וצמחי יערות הגשם, העצים רוקדים סביבינו, השמים כחולים,פשוט רגע מושלם! כשהגענו הבנות כמובן טענו שהן רוצות עוד...






יובל וג'יסון מתמסרים עם רועי
בינתיים קיבלנו בשורה משמחת! הזלניקובסקים החליטו להגיע לקאו סוק ויש לנו שוב יומיים יחד. הם הזמינו מקום במלון אחר ודרך המלון שלהם יצאנו למחרת לטיול של יום לאיזור האגם. הטיול עולה בסביבות 150 ש' למבוגר וחצי מהסכום לילד. יחד איתם הצטרפו גם זוג גרמנים עם שני ילדים. כמובן שגילינו שאנחנו מכירים אותם מהמלון בקופנגן ובעצם דרכינו הם בכלל שמעו על קאו סוק. מסתבר שלא רק בישראל קורים כאלה צירופי מקרים.








יצאנו לדרך כולנו במיניואן, נסיעה בסביבות שעה וחצי. הגענו לאגם ועלינו על סירה. אלמה בחששות ששוב יתחילו הבחילות אבל הפעם השיט עבר בנעימים.


האגם נוצר בעקבות פרוייקט של המלך, על ידי בניית סכר עצום. במקום נאגרו כמויות עצומות של מים ונוצר אגם אין סופי יפיפה כשלאורכו פזורים מצוקים ויערות גשם. הדבר המעצבן היחיד היה, שבעקבות שריפות יזומות של עצי הדקל באיזור אינדונזיה כל שנה, כל האיזור נוסך ערפל וקשה לראות באופק את הנופים שסביב. המדריך דיבר אנגלית שלי היה קשה להבין, אך הוא היה מאד נחמד ואירגן לנו יום משגע.







כמובן ששתי המשפחות הדגיגות שאנחנו, רק חיכינו לרגע לקפוץ למים הצלולים ולשכשך, וחיכינו שהנהג ייתן אור ירוק. כל רגע שיכולנו קפצנו למים, גם כדי להצטנן וגם ,הי, מים כאלה צלולים הם לא רק כדי להסתכל. המשפחה הגרמנית חשבה אחרת  ונשארה בסירה כשהיא צופה בנו, וגם מצלמת אותנו...




בדרך יצאנו לטיול קצר ביער הגשם, שבו יכולנו להבחין בקופים שמקפצים בין העצים, לטאות ואלפי פרפרים בשלל צבעים וגדלים. וגם ללמד את הילדים להכין כובעים מעלים.



















עברנו במערה נטיפים משגעת, שצריך לשוט אליה.
שימו לב לאומן היוגה













כובע מעלה







תראו מי הנהגת!!!




לאורך השיט ניתן להבחין במספר ריזורטים של בקתות צפות, מאד פשוטות ובסיסיות. בכלל המקום מאד משתדל לשמור על הטבע והאוטנטיות של המקום ויש מעט מקומות לינה באיזור. עשינו עצירה באחד מהמקומות שם פתחו בפנינו שולחן עם מבחר גדול של אוכל, שהיה מאד מגוון אך לא מאד טעים. ואז בילינו את הזמן בשחיה וקיאקים.



קייקים העצירת צהריים


בדרך חזרה אחרי יום ארוך ומהנה, לפתע הסירה שבקה. לרגע היה נראה שאת הלילה נעביר שם, יובל היה מאושר, הבנות היו קצת יותר מודאגות, אבל רק קצת, כי לאחר כמה רגעים הגיע הסייר התורן ויצאנו שוב לדרך. כשהגענו נשאר רק לקנח בגלידה וחזרה למלון.



למחרת ג'יסון יצא לטיול עם נעמי ויעל בשמורה. אלמה ואני נשארנו לנוח במלון וכך זכיתי באימון יוגה ארוך ומפנק בבקתה פתוחה מול הנהר. שאפתי עמוק פנימה והרגשתי איזה אויר צלול נכנס פנימה וכמה שקטה התודעה יכולה להיות בתוך כל הטבע הזה, השקט הזה וכשהראש לא טרוד באלף מחשבות.
הקוף שגנב לנו את האוכל מהתיק

ג'יסון והבנות חזרו נרגשים מהטיול בשמורה ומכך שהקוף לקח להן את כל האוכל ובינתיים גם רונה, יובל והבנים באו להיפרד, והפעם זו באמת פרידה...








תשליך - לקראת יום כיפור
וזה הרגע לכתוב כמה כיף היה לנו לטייל עם משפחה שאנחנו כל כך אוהבים. אין ספק שתחסרו לנו מאד! אז רונה, יובל, יונתן, נועם ורועי, אנחנו אוהבים אתכם!!!!תשמרו על המשק וניפגש, אינשאללה, בקיץ הבא.


בערב עלינו על אוטובוס לילה מפנק לבנקוק. ג'יסון ואני צמנו (יום כיפור) כך שהיומיים הבאים שכללו את נסיעת הלילה, מספר שעות בבנקוק וטיסה לפנום פן (קמבודיה) שכללה כמובן דחייה בשעה בשל מזג האויר הסוער, היו לא פשוטים בלשון המעטה, אבל שרדנו את זה!







ואת סוף הצום העברנו כבר בארוחת ערב בפנום פן, יחד עם צ'נאי ודיוואן, אבל זה, אתם כבר יודעים, בבלוג הבא...

יום שלישי, 1 בספטמבר 2015

קופאנגן - אויר של ים ושקט בנשמה

אז אחרי טיול ארוך ומהנה אך גם מתיש... התאים לנו בול לנפוש קצת בקופנהגן.

 נפרדנו מנוי הנהג בסוריתאני ולקחנו מעבורת לקופאנגן,לחוף האאד סאלד ששמענו שנהדר למשפחות, ואכן כך!הגענו לרצועת חוף קסומה, מי טורקיז צלולים שמשתקפת מבעדם קרקעית הים. הזמנו בבוקינג חדר על הים (וממש קיווינו שאכן זה מה שנקבל), ושמחנו לגלות שיותר על הים מזה אין!!!


ג'יסון במשרד - נא לא להפריע



חדר פשוט ונוח עם מזגן ושתי מיטות גדולות ומרפסת שממנה ממש אפשר לנתר למים (טוב לא ממש כי יש קצת סלעים אבל ממש קרוב). למלון קוראים ,salad villaמלון בסיסי ומאד נחמד עם מסעדה סבירה, אנשים נחמדים והרבה אירופאים עם ילדים (באופן מוזר לא היו שם ישראלים) ואווירה צעירה ונעימה.
שנ"צ




















משפחת פלג שפגשנו בצפון באה לפגוש אותנו פה, והילדים היו בהתרגשות גדולה ובעצם גם אנחנו. כך בילינו את הימים כולם ביחד (עם הזלניקובסקים שישנו במלון קרוב) חבורה של אחת עשרה ילדים ושישה מבוגרים. כל יום קייק בתורנות, תנועה ממסעדה למסעדה, משייק לקארי או לשניצל במקרה של הילדים, מהים לחדר וחוזר חלילה. הכי הרבה לוקחים טוסטוס לאכול במסעדה טובה. לאט לאט למדנו מה הן המסעדות האהובות עלינו, ג'ייסון ואני לרוב העדפנו את המקומיות שלא על החוף.








עוגת גבינה ליומולדת
את יום ההולדת 11 של אלמה חגגנו למזלנו כולם ביחד, מה שמאד עזר להתגבר על הגעגועים למשפחה והחברות. במהלך היום אלמה התפנקה במסאז' שקיבלה כמתנה משתי המשפחות ונהנתה מאד. בערב חגגנו לה כולם ביחד ויובל אירגן לה זיקוק, שמסתבר שצריך לשים בבקבוק ולא בחול, כמו שאנחנו עשינו... מה שיצר פיצוץ קרוב ומבהיל ועם זאת משעשע, ונר סיני שמתחמם ואז מפריחים אותו לשמים תוך כדי הבעת משאלה. היה מקסים ומרגש ואלמה היתה בעננים.

אלמה קיבלה למתנה קורס צלילה עם אבא וגם עומר הצטרפה. היתה שמחה מהמתנה אך אכזבה מהתוצאה. את הקורס הם עשו במקום שנקרא pirate divers  ונפלו על מדריך אנגלי לא מוצלח שלא ממש ידע איך לעזור לאלמה להתמודד עם הקשיים שלה. היא אמנם סיימה את הקורס אך לא בהנאה ועם כאבים באזניים. נקווה שזה לא יצר טראומה והיא תוכל להנות מצלילות נוספות בהמשך.
משפחת פלג חזרה לישראל, מה שהיווה משבר קטן כי כולנו מאד התחברנו ולילדים היה מאד כיף ביחד. ג'ייסון ואני התחלנו להרגיש קוצים ורצון להמשיך את המסע אחרי שלושה שבועות בקופנגן.


מסקנות על קופנהגן: 

מקום מאד נוח למשפחות אך חשוב להגיד: מאד מאד תיירותי, ישנם חופים שקטים יותר שבהם לא היינו. אם המטרה לנפוש ולפגוש משפחות, לאכול אוכל טוב ולנוח אז זה המקום. ליותר הרפתקנים הייתי ממליצה לישון ב
bottle beach הבתולי ומקסים או להגיע לאי אחר. אמור להיפתח גם שדה תעופה בקרוב ולשנות את פני האי.
לאחר שקצת סרקנו את האי עם הטוסטוסים והג'יפ של יובל, אני הייתי בוחרת לישון בסריטנו. שם אפשר למצוא בונגלו שהם ממש דירות קטנות על החוף והרבה מסעדות טובות באיזור, יוגה ופעילויות אם כי גם בהאאד סאלד מאד נהנינו. יש בו כמה ריזורטים, מקום טוב להתפנק


המלצות על מסעדות שאהבנו:
  • אלכס (האאד סאלד) מסעדה קטנה מקומית ומקסימה עם אוכל תאילנדי ומערבי
  • כריס (האאד סאלד על החוף)
  • Green gallery, מסעדה ישראלית טבעונית מעולה. ממש ממש מומלץ!
  • הטאבון, גם של ישראלים. מצויינת ולא, אנחנו לא ממליצים בגלל שהן ישראליות, הן באמת טובות (שתיהן בסריטנו).
  • המסעדה של הרוסים (לא זוכרת את שמה) ליד טונג סלה, אכלנו שם עוגת גבינה הורסת וגלידת קוקוס (סוף סוף גם ג'ייסון יכל לאכול...)
המלצות על טיולים:
אז כפי שהבנתם לא זזנו הרבה, היתה אווירת בטן גב, יוגה וסתלבט, אבל לפני שעזבנו יצאנו עם יובל והבנים ליום טיול אל ה bottle beach  המרהיב. נסענו עם הג'יפ עד לנקודה ממנה יוצאים למסלול קצר (עם ילדים קחו בחשבון שעתיים אולי קצת פחות). מסלול בסבך ג'ונגלי לא מאד קשה שבסופו נגלה חוף בתולי וקסום. מעט מסעדות פזורות, מושלם לחופש רומנטי. אכלנו, שחינו, ולקחנו סירה חזרה לחוף. בדרך לחוף פגשנו זוג גרמנים,  שהלכו בכיוון ההפוך לשלנו. יובל, שבארץ הוא מדריך טיולים מהטובים ביותר, ישר זיהה את ההזדמנות, נתן להם את המפתח לג'יפ (כן צריך גם לדעת לתת אמון באנשים)  וכך להם היה איך לנסוע למקום שממנו לוקחים סירה חזרה ולנו חיכה הג'יפ במקום שהגענו אליו עם הסירה. היה יום מדהים ואפילו אלמה, שקשה לה עם סירות, בחילות... התגברה על השיט יפה.

ערב לפני הנסיעה לקאו סוק נפרדנו בעצב מרונה יובל והבנים, מה שבדיעבד הסתבר כפרידה מיותרת. בקרוב ניפגש שוב....