דרמקוט - נהנים מקצת זמן שקט לעצמנו
הגענו לדרמקוט באוטובוס לילה מדלהי. כשעלינו עליו לדלהי, לא ידענו שכעבור שעה נצטרך להחליף לאוטובוס אחר ולחצות אוטוסטרדה בבוץ עם כל התיקים והבנות! מובן שגם לא היינו ערוכים לכך באריזות. מזל שהיו איתנו ישראלים חמודים שעזרו עם כל מיליון התיקים והמזוודות שלנו. לאורך הנסיעה הוקרן סרט הודי אפל, בקול רם למדי והקשה רבות על הבנות להירדם. אבל בסופו של דבר, כולם נירדמו והגענו למקלוד גאנג' בבוקר. משם לקחנו ריקשה לדרמקוט. ג'ייסון ואני היינו די בשוק לראות כמה דרמקוט התפתחה והשתנתה במהלך 15 השנים האחרונות.
התאכזבנו לגלות, שהחדר שחשבנו ששמור עבורינו אצל אניל, ליד גלן ואורית וילדיהם, הובטח למישהו אחר. גלן כבר יומיים בחיפושים אחר חדר עבורינו. הוא מצא לנו משהו, שהיה באיזור הומה מדי עבורינו. לאחר חיפושים של שעות, לקחנו חדר ב shivalay, שהיה בחלק הגבוה יותר של דרמקוט. למרות שתחילה הבחור במלון לא היה משתף פעולה במיוחד, עם הזמן התחבבנו עליו. רק אז גילינו שיש חדר אחד במקום עם מטבח וזכינו בו! זה באמת היה חדר נקי ונעים, עם נוף משגע. במלון הסמוך אלינו, רג' רג'נסי, היו כמה משפחות ישראליות נוספות. כך לאט לאט נבנתה לה קהילת משפחות שמחה, תומכת וכיפית.
הבנות הלכו בבקרים ללורנס. אישה שוויצרית נחמדה שיש לה סוג של בי"ס בחלק העליון של בקסו. אז בי"ס זה לא בדיוק, אבל זה היה מפגש נעים ומהנה לבנות. היו שם עוד לא מעט ילדים ישראלים ועוד כמה ממקומות שונים בעולם. במקום היתה גינה ענקית ופראית, מושלמת עבור נעמי הטרזנית שלנו. היא נהנתה לבלות שם עם הבנות שהיו בגילה. בעיקר רותם ונגה. אלמה העבירה את עיקר זמנה במשחקים עם מאיה ויהלי, הילדים של גלן ואורית, בעבודות נגרות כשבעלה של לורנס הגיע, ועבודות אמנות אחרות. היה מרחב מאד מאפשר וחוקר והילדות נהנו מזה שיש להן חברה ושגרה קבועה. ההורים שלהן נהנו מכך, שלראשונה בשנה הזו, יש להם קצת זמן שקט לעצמם. אז ג'ייסון ואני התחלנו לתרגל יותר, וכשג'ייסון לא השלים שעות עבודה, יצאנו לנו להסתובב שנינו ברחובות מקלוד גאנג', לבקר במקדש של הדלאי לאמה ולאכול מומו בדאבה ברחוב או עוגת שוקולד מפנקת בניק'ס קפה.
המזג אויר היה מושלם, ואחרי חודשיים עכורים בנפאל, היה נהדר לראות שמים כחולים. דרמקוט כל כך יפה, ירוקה ומהפנטת. הצלחנו להתנתק מהשביזות הראשונית שלנו, מכך שהיא כל כך מתויירת, ולמדנו להנות מיתרונותיה. יש באיזור מיליון דברים ללמוד ולעשות. אחרי ביה"ס, הבנות העבירו את זמנן בחוגים השונים: נעמי ציירה פעמיים בשבוע אצל אנואר עם הצבעים הזוהרים, אלמה לקחה כמה שיעורי מקרמה ולקחה שיעורי ריקוד בוליווד, לקראת הסוף אלמה ואני לקחנו גם שיעורי בישול אצל ריטה (המקורית)!
הימים עברו בנעימים. בישלנו הרבה ארוחות משותפות בחצר, תוך כדי שהבנות מדברות בעודן מסובבות את חישוקי ההולה הופ, והמבוגרים מקשקשים על כוס צ'אי ולעיתים בקסו קייק. לאט הכרנו את כל המסעדות השוות. אפילו מצאתי קפה טוב ב Cool talk cafe מדי פעם אלמה ומאיה היו יורדות לצפות בסרט במסעדה הישראלית, או לשחק עם הצעירים קלפים. ויעל, אופיר, וגיא שיחקו בחתול ועכבר. רגע הכי מתוקים בעולם ורגע משגעים את כולם, כמו שהקטנים יודעים!
בילינו את היום בעיקר עם משפחת צמח , משפחת ענבר, גלן ואורית וילדיהם וגיא ומירי ובנותיהן. בסופי שבוע היינו הולכים לטיולים באיזור כמו מפלי דרמקוט, מפלי בקסו, וגיחות במשלחות משתנות לטריונד.
אז לטריונד תחילה עלו הגברים: ג'ייס, אורן וניר. הם כל כך נהנו שג'ייסון החליט שהוא לוקח את אלמה ליומיים של זמן איכות.
לאור ההצלחה של אלמה וג'ייס, החלטנו כל האמהות לקחת את בנות ה-7-8 לטיול משותף. היינו:שרון ונעמי, שירי ורותם, מירי ודניאל, אורית ונגה ואנוכי ונעמי. לכל המשפחות היתה ילדה בגילאים האלה.
ואם לא היינו בטיול בסופ"ש, ירדנו לאכול ג'חנון בבקסו, או שסתם העברנו את הזמן בניחותא...
נבנתה לה שגרה נינוחה וזורמת שאיפשרה לג'ייסון ולי להתעמק באימון שלנו, כך החלטנו לקחת שבוע, כל אחד לעצמו, לריטריט. תחילה יצאתי אני למנזר טוסמלינג ליד נורבלינקה. זהו מנזר שהקימה נזירה הולנדית, לנשים שלא מההימלאיה, להן היו כבר מנזרים רבים...
המקום שוכן כחצי שעה מדראמסאלה, מוקף באחו ירוק והרים מושלגים. נהניתי לצאת להליכות באיזור, למצוא לי סלע מתחת עץ ולמדוט לרחש הציפורים וגעיות הפרות. האוכל במקום היה מצויין ונעשה על ידי מתנדבים. פגשתי שם נזירות קבועות ונשים, כמוני, שהגיעו לקצת זמן שקט לעצמן. העברתי את היום בעיקר בתירגול ושיחות מעניינות עם הנשים שבמקום. ביקרתי במקדש נורבלינקה, לשם אחר כך חזרנו כל המשפחה. זהו מרכז לשימור התרבות הטיבטית, מאד מרשים ביופיו.
כשהיינו שם, בדיוק הדלאי לאמה נתן שיעורים במקדש. כדי לשמוע אותו, נרשמנו כמה ימים לפני במשרד במקלוד גאנג' וקיבלנו תג מיוחד. קנינו רדיו מיוחד שמשדר את התירגום שלדבריו. שירי ואני לקחנו את נעמי ורותם. ישבנו בחדר יחד עם כל הנזירות, צמוד לחלון. כשהוא הגיע, הדלאי לאמה עבר בסמוך לחלון והבחין בבנות. מייד הוא חייך אליהן והנהן עם ראשו והבנות היו בהתרגשות רבה. השיעור קצת פחות עיניין אותן...
יום למחרת אלמה הצטרפה לאורית וגלן לפגוש גם את הדלאי לאמה.
את הריטריט שלי, ג'ייסון ניצל לארגן את חגיגות יום הולדת הארבעים שלי, אבל על כך תצטרכו לשמוע בפוסט הבא...
הגענו לדרמקוט באוטובוס לילה מדלהי. כשעלינו עליו לדלהי, לא ידענו שכעבור שעה נצטרך להחליף לאוטובוס אחר ולחצות אוטוסטרדה בבוץ עם כל התיקים והבנות! מובן שגם לא היינו ערוכים לכך באריזות. מזל שהיו איתנו ישראלים חמודים שעזרו עם כל מיליון התיקים והמזוודות שלנו. לאורך הנסיעה הוקרן סרט הודי אפל, בקול רם למדי והקשה רבות על הבנות להירדם. אבל בסופו של דבר, כולם נירדמו והגענו למקלוד גאנג' בבוקר. משם לקחנו ריקשה לדרמקוט. ג'ייסון ואני היינו די בשוק לראות כמה דרמקוט התפתחה והשתנתה במהלך 15 השנים האחרונות.
התאכזבנו לגלות, שהחדר שחשבנו ששמור עבורינו אצל אניל, ליד גלן ואורית וילדיהם, הובטח למישהו אחר. גלן כבר יומיים בחיפושים אחר חדר עבורינו. הוא מצא לנו משהו, שהיה באיזור הומה מדי עבורינו. לאחר חיפושים של שעות, לקחנו חדר ב shivalay, שהיה בחלק הגבוה יותר של דרמקוט. למרות שתחילה הבחור במלון לא היה משתף פעולה במיוחד, עם הזמן התחבבנו עליו. רק אז גילינו שיש חדר אחד במקום עם מטבח וזכינו בו! זה באמת היה חדר נקי ונעים, עם נוף משגע. במלון הסמוך אלינו, רג' רג'נסי, היו כמה משפחות ישראליות נוספות. כך לאט לאט נבנתה לה קהילת משפחות שמחה, תומכת וכיפית.
הבנות הלכו בבקרים ללורנס. אישה שוויצרית נחמדה שיש לה סוג של בי"ס בחלק העליון של בקסו. אז בי"ס זה לא בדיוק, אבל זה היה מפגש נעים ומהנה לבנות. היו שם עוד לא מעט ילדים ישראלים ועוד כמה ממקומות שונים בעולם. במקום היתה גינה ענקית ופראית, מושלמת עבור נעמי הטרזנית שלנו. היא נהנתה לבלות שם עם הבנות שהיו בגילה. בעיקר רותם ונגה. אלמה העבירה את עיקר זמנה במשחקים עם מאיה ויהלי, הילדים של גלן ואורית, בעבודות נגרות כשבעלה של לורנס הגיע, ועבודות אמנות אחרות. היה מרחב מאד מאפשר וחוקר והילדות נהנו מזה שיש להן חברה ושגרה קבועה. ההורים שלהן נהנו מכך, שלראשונה בשנה הזו, יש להם קצת זמן שקט לעצמם. אז ג'ייסון ואני התחלנו לתרגל יותר, וכשג'ייסון לא השלים שעות עבודה, יצאנו לנו להסתובב שנינו ברחובות מקלוד גאנג', לבקר במקדש של הדלאי לאמה ולאכול מומו בדאבה ברחוב או עוגת שוקולד מפנקת בניק'ס קפה.
המזג אויר היה מושלם, ואחרי חודשיים עכורים בנפאל, היה נהדר לראות שמים כחולים. דרמקוט כל כך יפה, ירוקה ומהפנטת. הצלחנו להתנתק מהשביזות הראשונית שלנו, מכך שהיא כל כך מתויירת, ולמדנו להנות מיתרונותיה. יש באיזור מיליון דברים ללמוד ולעשות. אחרי ביה"ס, הבנות העבירו את זמנן בחוגים השונים: נעמי ציירה פעמיים בשבוע אצל אנואר עם הצבעים הזוהרים, אלמה לקחה כמה שיעורי מקרמה ולקחה שיעורי ריקוד בוליווד, לקראת הסוף אלמה ואני לקחנו גם שיעורי בישול אצל ריטה (המקורית)!
הימים עברו בנעימים. בישלנו הרבה ארוחות משותפות בחצר, תוך כדי שהבנות מדברות בעודן מסובבות את חישוקי ההולה הופ, והמבוגרים מקשקשים על כוס צ'אי ולעיתים בקסו קייק. לאט הכרנו את כל המסעדות השוות. אפילו מצאתי קפה טוב ב Cool talk cafe מדי פעם אלמה ומאיה היו יורדות לצפות בסרט במסעדה הישראלית, או לשחק עם הצעירים קלפים. ויעל, אופיר, וגיא שיחקו בחתול ועכבר. רגע הכי מתוקים בעולם ורגע משגעים את כולם, כמו שהקטנים יודעים!
בילינו את היום בעיקר עם משפחת צמח , משפחת ענבר, גלן ואורית וילדיהם וגיא ומירי ובנותיהן. בסופי שבוע היינו הולכים לטיולים באיזור כמו מפלי דרמקוט, מפלי בקסו, וגיחות במשלחות משתנות לטריונד.
אז לטריונד תחילה עלו הגברים: ג'ייס, אורן וניר. הם כל כך נהנו שג'ייסון החליט שהוא לוקח את אלמה ליומיים של זמן איכות.
לאור ההצלחה של אלמה וג'ייס, החלטנו כל האמהות לקחת את בנות ה-7-8 לטיול משותף. היינו:שרון ונעמי, שירי ורותם, מירי ודניאל, אורית ונגה ואנוכי ונעמי. לכל המשפחות היתה ילדה בגילאים האלה.
ואם לא היינו בטיול בסופ"ש, ירדנו לאכול ג'חנון בבקסו, או שסתם העברנו את הזמן בניחותא...
נבנתה לה שגרה נינוחה וזורמת שאיפשרה לג'ייסון ולי להתעמק באימון שלנו, כך החלטנו לקחת שבוע, כל אחד לעצמו, לריטריט. תחילה יצאתי אני למנזר טוסמלינג ליד נורבלינקה. זהו מנזר שהקימה נזירה הולנדית, לנשים שלא מההימלאיה, להן היו כבר מנזרים רבים...
המקום שוכן כחצי שעה מדראמסאלה, מוקף באחו ירוק והרים מושלגים. נהניתי לצאת להליכות באיזור, למצוא לי סלע מתחת עץ ולמדוט לרחש הציפורים וגעיות הפרות. האוכל במקום היה מצויין ונעשה על ידי מתנדבים. פגשתי שם נזירות קבועות ונשים, כמוני, שהגיעו לקצת זמן שקט לעצמן. העברתי את היום בעיקר בתירגול ושיחות מעניינות עם הנשים שבמקום. ביקרתי במקדש נורבלינקה, לשם אחר כך חזרנו כל המשפחה. זהו מרכז לשימור התרבות הטיבטית, מאד מרשים ביופיו.
כשהיינו שם, בדיוק הדלאי לאמה נתן שיעורים במקדש. כדי לשמוע אותו, נרשמנו כמה ימים לפני במשרד במקלוד גאנג' וקיבלנו תג מיוחד. קנינו רדיו מיוחד שמשדר את התירגום שלדבריו. שירי ואני לקחנו את נעמי ורותם. ישבנו בחדר יחד עם כל הנזירות, צמוד לחלון. כשהוא הגיע, הדלאי לאמה עבר בסמוך לחלון והבחין בבנות. מייד הוא חייך אליהן והנהן עם ראשו והבנות היו בהתרגשות רבה. השיעור קצת פחות עיניין אותן...
יום למחרת אלמה הצטרפה לאורית וגלן לפגוש גם את הדלאי לאמה.
את הריטריט שלי, ג'ייסון ניצל לארגן את חגיגות יום הולדת הארבעים שלי, אבל על כך תצטרכו לשמוע בפוסט הבא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה