פוקרה - יוצאים לטרק הפונהיל
לאחר שהעברנו כמה ימים מהנים עם אורי, שרה, איתמר ואלינור בקטמנדו. לקחנו יחד ואן לפוקארה. הדרך לא עברה עלינו בקלות. הנהג היה חסר סבלנות ועצבני ונסע באופן מסוכן והדרך עצמה היתה לא נעימה. בדרך החלטנו לעצור לאורך הנהר. עצרנו במקום שהמליצו לנו. חצינו את הגשר ושיכשכנו בנהר, והזמנו בשמחה ארוחת צהריים שבסופו של דבר הגיעה לאחר שעתיים!הנהג, העצבני כאמור, כבר רצה להרוג אותנו!
הגענו בערב עייפים ורצוצים לפוקארה, ללא מלון. ראשית עצרנו במסעדת or2k שכבר הכרנו בקטמאנדו. אחרי שתיית קפה קר מתוק וטעים, יצאנו שרה ואני, לחיפוש אחר מקום לינה הגענו למלון kottee home hotel שממוקם על הרחוב הראשי בפוקארה לאורך האגם. אנחנו לקחנו את הדירה בקומה העליונה. דירה מאד נעימה, נקייה ומרווחת, עם מטבחון ואמבטיה (35$ אחרי מיקוח), שרה ואורי לקחו שני חדרים, להם ולאלינור ואיתמר. העברנו כמה ימים מהנים במלון. השירות היה מצויין, מה שרצינו למטבח, קיבלנו. לאורך הרחוב ממוקמות מסעדות רבות טובות, מכוני ספא, חנויות ובתי קפה. הבעיה היחידה היתה הרעש שעלה מהפאבים הסמוכים בלילה. נהננו להסתובב ברחובות פוקארה, לטייל לאורך האגם היפה. לצערינו, האובך המשיך ללוותינו ולרוב לא יכולנו לראות את ההרים הנישאים מעבר לאגם. באותו בוקר נדיר, כשהשמים היו בהירים, יכולנו לצפות בראשו של הר מושלג מגיח מבעד לחלון, המראה היה מרהיב. נהנננו מאד לבלות ביחד. הילדות היו בעננים מנוכחותם של איתמר ואלינור. כל בוקר התחלנו בארוחת בוקר כיפית במלון ואז היינו יוצאים לטייל. ביקרנו רבות במסעדת or2k, שנהפכה למסעדת הבית. התחברנו עם עודד שניהל את המקום ועדי בן דודו שהקים את שתי המסעדות. והם תמיד שמחו לשתף במידע לגבי כל דבר, ונהננו מאוכל ישראלי טוב ושייקים מפנקים במקום. בפוקארה ישנן מגוון מסעדות טובות. אוכל מקומי טוב היה לנו קשה למצוא, אבל אוכל מערבי והודי טוב היה בכל מקום. בכלל הגענו למסקנה שהאוכל הנפאלי לא מפיל אותנו!
בינתיים התארגנו לצאת לטרק הפונהיל. החלטנו לצאת לטרק זה, מאחר ואינו מאד גבוה (הגובה הרב ביותר בטרק הוא 3200מ' שבפסגת הפונהיל) ויחסית קצר ולא מאד קשה. קנינו מקלות הליכה, בגדים שהיו חסרים, הצטיידנו בחטיפים, כפפות וכובעי צמר. דרך חברת סוויסה האדומה, לקחנו שלושה פורטרים: שיווה, מוקטי וקים.
לקחנו ואן שיוריד אותנו בנקודה הראשונה של המסע ב Nayapol. העדפנו את דרך הג'יפים לעשות ברגל, להימנע מעוד קפיצות ופיתולים שעושים בחילה.
הפורטר הראשי היה שיווה. בהתחלה מאד התלהבנו ממנו. יש לו הרבה ידע, כמובן שהוא מדבר לא מעט עברית, כמו פורטרים רבים נוספים. עם הזמן הרגשנו שהוא קצת במאמץ יתר, אבל בסופו של דבר הוא עשה את מלאכתו כהלכה. שיווה ומוקטי בעצם סיפקו את הידע שמספק מדריך, כך שלא לקחנו מדריך נוסף. את מוקטי מאד אהבנו! קים לא כל כך דיבר אנגלית כך שהתקשורת איתו היתה די מינימלית. לכל פורטר שילמנו 9$ ליום ועל כך כמובן התווסף התשר בסוף. החלטנו לעשות את המסלול בשישה ימים, מה שיאפשר לנו ללכת אותו יחסית ברגוע.
את היום הראשון התחלנו יחסית מאוחר. אחר הצהריים הגענו ל Ulleri. אמנם לא הלכנו הרבה עד אותו רגע, אך היה כבר מאוחר ולפנינו עלייה ארוכה ומתישה של מדרגות רבות שהחלטנו לעשות ביום למחרת. הטרק עובר דרך כפרים אתנים נפאלים (בני מאגר והגורונג). החדרים לאורך הטרק מאד זולים. בין 3-5 $ לחדר זוגי. מה שמייקר את השהייה הם האוכל והשתייה. בקבוקי מים מאד יקרים, וגם המקום לא ערוך לכמויות של זבל (בקבוקי פלסטיק), כך שהחלטנו להשתמש במטהרי מים. אין ספק, שלחלקנו, היה קשה להתרגל לטעם של המים....
האוכל ברוב המקומות היה די מאכזב ומאד יקר, כך שכדאי להכין את עצמכם מראש. כדאי גם להצטייד בחטיפים ואוכל עד כמה שאפשר.
ביום השני קמנו מוקדם ויצאנו ליום הליכה הכי רציני במהלך הטרק. באותו יום הלכנו קרוב ל - 4000 מדרגות (אלמה ואיתמר ספרו 3900). הלכנו לאט לאורך מדרגות האבן ולא היה קל, אך פחות קשה ממה שציפיתי. עשינו הרבה עצירות. המון עצירות... ליעל היתה פחות מוטיבציה ללכת ואת רוב הטרק היא בילתה על כתפיו של ג''יסון. הדרך היחידה שהוא הצליח לגרום לה ללכת, היתה לחלק לה צימוקים לאורך הדרך, כל כמה מטרים. ביום השני אלמה ואלינור החליטו שאין להן כח להמשיך. לא היה פשוט לשכנע אותן. בסוף מצאנו מישהו עם גיטרה שעולה ליעד הבא, וזה שיכנע את אלינור.בסוף היא לא הספיקה לנגן לצערה. נעמי, כהרגלה, דילגה כאיילה וצעדה בראש עם מוקטי. מבחינתה היא הייתה יכולה גם לצעוד יותר מזה.
לג'ייסון היה בקבוק נפרד שאורי סימן בגולגולת, בסיומו של ההרפס שקיבל,
צעדנו לצד בתים פשוטים, שטחים חקלאיים. מדי פעם (או יותר נכון לרוב), פוגשים על השביל פרות וחמורים שסוחבים הרבה על גבם. כפריים בלבוש מסורתי חושפים חיוכים נטולי שיניים. הדרך היתה יפה ונוחה. ביום השני הלכנו כ - 10ק"מ וזה בהחלט היה מאתגר. בערב הגענו לגוראפאני (Ghorepani), ממנה יוצאים לפונהיל. גורופאני נמצאת בגובה 2800 מ'. לגורופאני הגענו בדיוק כשהתחיל לרדת גשם, מה שניקה קצת את השמים והשאיר תקווה לראות טובה יותר. איתמר אפילו הצליח לתפוס ענן!
בערב פגשנו את משפחת שחר, שעשתה את הטרק מהכיוון ההפוך, והשמחה היתה גדולה. העברנו ערב נעים וחמים, צפופים ליד תנור הבוץ במסעדה. אורי וג'ייסון החליטו לצאת בארבע בבוקר עם נעמי ואיתמר לפונהיל לראות את הזריחה.
שרה ואני נשארנו עם שאר הבנות במלון. הם החלו את הצעידה בחושך, עם שיירת מטיילים גדולה. הדרך תלולה ומאתגרת אך איתמר ונעמי הלכו בכיף. הם הגיעו לפונהיל וצפו בנץ החמה החושפת את הרכס המושלג, ביניהם ההרים הגבוהים בעולם כמו הר דאלג'ירי והר האנאפורנה. אפילו אנחנו זכינו לצפות בנוף קסום מבעד לחלון בחדר. הם חזרו לארוחת הבוקר והמשכנו במסלול. גילינו את הלחם הטיבטי, שעדיף בהרבה מהטוסטים היבשים שלהם, ואכלנו אותם עם חמאת בוטנים מהבית, או ביצה קשה. זהירות, החביתות לעיתים בלתי אכילות לאורך הדרך.
ביום השלישי הלכנו ל Tadapani הדרך היתה יפיפיה. פרח הרודודנדרון, הפרח הלאומי בנפאל, ליבלב בשלל פריחתו, צובע את כל העמק בורוד עז ששוטף את העיניים וחודר אל הגוף. בדרך עשינו עצירה לתצפית מרהיבה
היה רגע מלחיץ, בו לא ידענו אם אלינור מאחורינו או מלפנינו, ויצאנו לחיפוש. בסוף, כמובן, היא נמצאה ללא פגע. פשוט החליטה להמשיך לה לבדה...
הגענו למלון חדש ונעים. הבעיה היחידה שלא היו מים חמים. וגם השירות היה לוקה בחסר. מאחר והיה ממש קר, חלקנו נאלץ לוותר על מקלחת...בערב אכלנו ליד התנור בחדר האוכל. ירד גשם זלעפות ואפילו הברד הגיע. קיווינו שזה סימן לכך שהגשם ינקה את השמיים, וכך היה. לפנות בוקר שיווה דפק בהתרגשות על דלתינו, וקרא לנו לראות את הרכס. בעוד השמיים נצבעים בדימדומי הבוקר, ביצבצו להם ההרים המושלגים בשיא תפארתם. הלבן הבוהק על רקע צבעוניות השמיים, היה מראה עוצר נשימה. סוף סוף זכינו לשמיים בהירים!
ביום הרביעי, הלכנו סך הכל שעה, עד שהגענו ל...וגילינו כר דשא ענקי הצופה לטרסות ירוקות, הרים אין סופיים ויופי יוצא דופן. השמש הגיחה מבעד לעננים. כולנו נהננו להתחרדן ולנוח, והחלטנו שאין מה למהר, ושאנחנו רוצים להישאר במקום יום נוסף. בילינו את היום במשחק.... והילדים קיפצו והצטלמו.
החדרים היו קצת מבאסים, והאוכל מהמזעזעים שאכלנו בימי חיינו, אז החלטנו לרדת למקום מתחתיו, שהיה נעים יותר. מיותר לציין, שבעלת הבית לא שמחה לגלות שאנחנו עוזבים, אחרי שבילינו מספר שעות במקום. היא שכחה שהשארנו על ארוחת הצהריים המזעזעת,סכום נכבד ביותר והתחילה לצעוק עלינו ואמרה: I don't like your people, הכוונה כמובן לישראלים. אז החלטנו לצלם לכם, לאן לא ללכת....
המקום מתחתיו, כמו שאמרתי, היה מוצלח בהרבה. נהננו להעביר את שארית היום במשחק, יוגה, צפייה בנוף המרהיב, ופיטפוטים. היה כל כך כיף ביחד. אז נכון, נעמי לעיתים הרגישה מחוץ לעיניינים, אבל רוב הזמן הם מצאו את הדרך לשלב גם אותה. בערב אכלנו מרק דלעת גדול, ובכלל, האוכל והשירות היו שם מוצלחים.
למחרת, יומנו החמישי, המשכנו במסלול, שמחים להליכה, אחרי מנוחה. עברנו בבי"ס מקומי, אליו הגיעו הילדים לבדם, והתעניינו מאד במצלמה של איתוש
הגענו Jhinu danda ממנה יש ירידה של שעה בערך (עם ילדים), למעיינות חמים (Jhinu hot springs). הגענו בצהריים, ואחרי ארוחת צהריים נחמדה, ירדנו לשכשך. הדרך היא נוחה, בתוך היער. המעיינות צמודים לנהר הזורם. כך שהילדים ניתרו בין החום העז של המעיינות ובין הקור המקפיא של מי הנהר. במקום ישנן שתי בריכות לרחצה, ומקלחות רותחות ביניהן. המעיינות היו פינוק נהדר אחרי ההליכה המאומצת של אותו היום. יכולנו להגיש את השרירים המכווצים נמסים בחום של המים. פגשנו שם תיירים נוספים והעברנו אחר צהריים מהנה במיוחד. למחרת קמנו בבוקר להליכה ארוכה, עד לנקודה ממנה תפסנו ג'יפ חזרה לפוקארה.
הטרק עמד בציפיות של כולנו. הדרך היתה מאתגרת ויפה מאד. נהננו כל כך לעשות את זה ביחד ולבלות כזה זמן איכות נדיר כל המשפחה. כיף שיש כזה חיבור ואהבה בין כולנו...התחלנו לתכנן כבר את הטרק הבא...
לאחר שהעברנו כמה ימים מהנים עם אורי, שרה, איתמר ואלינור בקטמנדו. לקחנו יחד ואן לפוקארה. הדרך לא עברה עלינו בקלות. הנהג היה חסר סבלנות ועצבני ונסע באופן מסוכן והדרך עצמה היתה לא נעימה. בדרך החלטנו לעצור לאורך הנהר. עצרנו במקום שהמליצו לנו. חצינו את הגשר ושיכשכנו בנהר, והזמנו בשמחה ארוחת צהריים שבסופו של דבר הגיעה לאחר שעתיים!הנהג, העצבני כאמור, כבר רצה להרוג אותנו!
הגענו בערב עייפים ורצוצים לפוקארה, ללא מלון. ראשית עצרנו במסעדת or2k שכבר הכרנו בקטמאנדו. אחרי שתיית קפה קר מתוק וטעים, יצאנו שרה ואני, לחיפוש אחר מקום לינה הגענו למלון kottee home hotel שממוקם על הרחוב הראשי בפוקארה לאורך האגם. אנחנו לקחנו את הדירה בקומה העליונה. דירה מאד נעימה, נקייה ומרווחת, עם מטבחון ואמבטיה (35$ אחרי מיקוח), שרה ואורי לקחו שני חדרים, להם ולאלינור ואיתמר. העברנו כמה ימים מהנים במלון. השירות היה מצויין, מה שרצינו למטבח, קיבלנו. לאורך הרחוב ממוקמות מסעדות רבות טובות, מכוני ספא, חנויות ובתי קפה. הבעיה היחידה היתה הרעש שעלה מהפאבים הסמוכים בלילה. נהננו להסתובב ברחובות פוקארה, לטייל לאורך האגם היפה. לצערינו, האובך המשיך ללוותינו ולרוב לא יכולנו לראות את ההרים הנישאים מעבר לאגם. באותו בוקר נדיר, כשהשמים היו בהירים, יכולנו לצפות בראשו של הר מושלג מגיח מבעד לחלון, המראה היה מרהיב. נהנננו מאד לבלות ביחד. הילדות היו בעננים מנוכחותם של איתמר ואלינור. כל בוקר התחלנו בארוחת בוקר כיפית במלון ואז היינו יוצאים לטייל. ביקרנו רבות במסעדת or2k, שנהפכה למסעדת הבית. התחברנו עם עודד שניהל את המקום ועדי בן דודו שהקים את שתי המסעדות. והם תמיד שמחו לשתף במידע לגבי כל דבר, ונהננו מאוכל ישראלי טוב ושייקים מפנקים במקום. בפוקארה ישנן מגוון מסעדות טובות. אוכל מקומי טוב היה לנו קשה למצוא, אבל אוכל מערבי והודי טוב היה בכל מקום. בכלל הגענו למסקנה שהאוכל הנפאלי לא מפיל אותנו!
בינתיים התארגנו לצאת לטרק הפונהיל. החלטנו לצאת לטרק זה, מאחר ואינו מאד גבוה (הגובה הרב ביותר בטרק הוא 3200מ' שבפסגת הפונהיל) ויחסית קצר ולא מאד קשה. קנינו מקלות הליכה, בגדים שהיו חסרים, הצטיידנו בחטיפים, כפפות וכובעי צמר. דרך חברת סוויסה האדומה, לקחנו שלושה פורטרים: שיווה, מוקטי וקים.
לקחנו ואן שיוריד אותנו בנקודה הראשונה של המסע ב Nayapol. העדפנו את דרך הג'יפים לעשות ברגל, להימנע מעוד קפיצות ופיתולים שעושים בחילה.
 |
| יוצאים לדרך |
 |
| לא פשוט לנו |
האוכל ברוב המקומות היה די מאכזב ומאד יקר, כך שכדאי להכין את עצמכם מראש. כדאי גם להצטייד בחטיפים ואוכל עד כמה שאפשר.
ביום השני קמנו מוקדם ויצאנו ליום הליכה הכי רציני במהלך הטרק. באותו יום הלכנו קרוב ל - 4000 מדרגות (אלמה ואיתמר ספרו 3900). הלכנו לאט לאורך מדרגות האבן ולא היה קל, אך פחות קשה ממה שציפיתי. עשינו הרבה עצירות. המון עצירות... ליעל היתה פחות מוטיבציה ללכת ואת רוב הטרק היא בילתה על כתפיו של ג''יסון. הדרך היחידה שהוא הצליח לגרום לה ללכת, היתה לחלק לה צימוקים לאורך הדרך, כל כמה מטרים. ביום השני אלמה ואלינור החליטו שאין להן כח להמשיך. לא היה פשוט לשכנע אותן. בסוף מצאנו מישהו עם גיטרה שעולה ליעד הבא, וזה שיכנע את אלינור.בסוף היא לא הספיקה לנגן לצערה. נעמי, כהרגלה, דילגה כאיילה וצעדה בראש עם מוקטי. מבחינתה היא הייתה יכולה גם לצעוד יותר מזה.
 |
| הבקבוק של ג'ייסון |
לג'ייסון היה בקבוק נפרד שאורי סימן בגולגולת, בסיומו של ההרפס שקיבל,
צעדנו לצד בתים פשוטים, שטחים חקלאיים. מדי פעם (או יותר נכון לרוב), פוגשים על השביל פרות וחמורים שסוחבים הרבה על גבם. כפריים בלבוש מסורתי חושפים חיוכים נטולי שיניים. הדרך היתה יפה ונוחה. ביום השני הלכנו כ - 10ק"מ וזה בהחלט היה מאתגר. בערב הגענו לגוראפאני (Ghorepani), ממנה יוצאים לפונהיל. גורופאני נמצאת בגובה 2800 מ'. לגורופאני הגענו בדיוק כשהתחיל לרדת גשם, מה שניקה קצת את השמים והשאיר תקווה לראות טובה יותר. איתמר אפילו הצליח לתפוס ענן!
בערב פגשנו את משפחת שחר, שעשתה את הטרק מהכיוון ההפוך, והשמחה היתה גדולה. העברנו ערב נעים וחמים, צפופים ליד תנור הבוץ במסעדה. אורי וג'ייסון החליטו לצאת בארבע בבוקר עם נעמי ואיתמר לפונהיל לראות את הזריחה.
 |
| נעמי עוד לא עייפה... |
ביום השלישי הלכנו ל Tadapani הדרך היתה יפיפיה. פרח הרודודנדרון, הפרח הלאומי בנפאל, ליבלב בשלל פריחתו, צובע את כל העמק בורוד עז ששוטף את העיניים וחודר אל הגוף. בדרך עשינו עצירה לתצפית מרהיבה
 |
| כך יעל העבירה את רב הטרק |
 |
| עוצרים לתצפית |
הגענו למלון חדש ונעים. הבעיה היחידה שלא היו מים חמים. וגם השירות היה לוקה בחסר. מאחר והיה ממש קר, חלקנו נאלץ לוותר על מקלחת...בערב אכלנו ליד התנור בחדר האוכל. ירד גשם זלעפות ואפילו הברד הגיע. קיווינו שזה סימן לכך שהגשם ינקה את השמיים, וכך היה. לפנות בוקר שיווה דפק בהתרגשות על דלתינו, וקרא לנו לראות את הרכס. בעוד השמיים נצבעים בדימדומי הבוקר, ביצבצו להם ההרים המושלגים בשיא תפארתם. הלבן הבוהק על רקע צבעוניות השמיים, היה מראה עוצר נשימה. סוף סוף זכינו לשמיים בהירים!
ביום הרביעי, הלכנו סך הכל שעה, עד שהגענו ל...וגילינו כר דשא ענקי הצופה לטרסות ירוקות, הרים אין סופיים ויופי יוצא דופן. השמש הגיחה מבעד לעננים. כולנו נהננו להתחרדן ולנוח, והחלטנו שאין מה למהר, ושאנחנו רוצים להישאר במקום יום נוסף. בילינו את היום במשחק.... והילדים קיפצו והצטלמו.
למחרת, יומנו החמישי, המשכנו במסלול, שמחים להליכה, אחרי מנוחה. עברנו בבי"ס מקומי, אליו הגיעו הילדים לבדם, והתעניינו מאד במצלמה של איתוש
 |
| מדמיינים איך זה ללמוד במקום כה קטן |
הגענו Jhinu danda ממנה יש ירידה של שעה בערך (עם ילדים), למעיינות חמים (Jhinu hot springs). הגענו בצהריים, ואחרי ארוחת צהריים נחמדה, ירדנו לשכשך. הדרך היא נוחה, בתוך היער. המעיינות צמודים לנהר הזורם. כך שהילדים ניתרו בין החום העז של המעיינות ובין הקור המקפיא של מי הנהר. במקום ישנן שתי בריכות לרחצה, ומקלחות רותחות ביניהן. המעיינות היו פינוק נהדר אחרי ההליכה המאומצת של אותו היום. יכולנו להגיש את השרירים המכווצים נמסים בחום של המים. פגשנו שם תיירים נוספים והעברנו אחר צהריים מהנה במיוחד. למחרת קמנו בבוקר להליכה ארוכה, עד לנקודה ממנה תפסנו ג'יפ חזרה לפוקארה.
הטרק עמד בציפיות של כולנו. הדרך היתה מאתגרת ויפה מאד. נהננו כל כך לעשות את זה ביחד ולבלות כזה זמן איכות נדיר כל המשפחה. כיף שיש כזה חיבור ואהבה בין כולנו...התחלנו לתכנן כבר את הטרק הבא...
 |
| עשינו את זה! |
