דאלאט ונס החנוכה שלנו

דאלאט - אויר הרים צלול כיין


הגענו לדאלאט אחרי נסיעת לילה ראשונה. היו לנו חמישה מושבים מאחור שבקושי אפשר לזוז בהם. בכל פעם שהתרוממתי חטפתי בומבה בראש עד שבסוף כבר זכרתי להיזהר! מיותר לציין ששינה רבה לא היתה לי. ג'יסון,יעל ונעמי ישנו מעולה!

הגענו מוקדם יותר משתיכננו. נהג עם מיני ואן אסף אותנו ל authenthic homestay, שהזמנתי מראש. הגענו בחמש בבוקר לבית שבו כולם ישנים. חואן (זה לא באמת השם שלו, רק כדי שיהיה קל יותר לתיירים להגות אותו) פתח לנו את הדלת והלין אותנו בינתיים על הספות בסלון.
מראש הכנו את עצמנו לכך שנחגוג לבדנו את חנוכה. הערב זה בדיוק הנר הראשון. קיוויתי שאולי נפגוש בדאלאט עוד ישראלים.
כשהתעוררנו בבוקר, כל הבית כבר היה בתנועה. פתאום שמענו בחורה צעירה מדברת עברית ואז עוד בחור ועוד...עד שהבנו. הגענו במקרה למעוז הישראלים בדאלאט! הבנות היו בהתרגשות עצומה. עד עכשיו ממש לא פגשנו הרבה ישראלים. בקמבודיה בכלל לא. זו בעצם הפעם הראשונה שהבנות נחשפות לחבורות הישראליות במזרח. פגשנו שם ישראלים מקסימים ששיחקו ובידרו את הבנות והיתה אווירה תוססת וכיפית.

מכינות סופגניות

בערב אלמה ואני הכנו סופגניות לאיזה שלושים ישראלים ששהו במקום. טלי, אחותו של חואן (שכמובן גם שינתה את שמה לטובת התיירים הישראלים), בישלה ארוחה מהסרטים עם הרבה יין מקומי והדלקנו ביחד כולם את הנר הראשון. אופיר, הכין חנוכיה ענקית מבמבוק, אירגנו נרות ושרנו שירי חנוכה.
עבורינו זה היה ממש נס חנוכה לפגוש כל כך הרבה ישראלים!

מדליקים נר ראשון

 

הבנות מצטרפות לחברה

לאט לאט הבנות למדו את כל משחקי הישראלים (ג'וקר, שחור, עיירה, טאקי וכו') והצטרפו לחבורה, אפשר להגיד שהם הפכו להיות מסמר העינינים!
ביום הראשון יצאנו עם רות, שרון, רוני ושירה להסתובב בעיר. נהננו מהאויר הנעים ומכך שאפשר לנשום באופן עמוק ומלא מבלי לפחד על הריאות המזדהמות, אחרי המפגש עם הו צ'י מין.

הבית המשוגע

אכלנו במסעדה מקומית וביקרנו בבית המשוגע
(the crazy house), שבאמת מעוצב באופן מאד משוגע. אשה וייטנאמית ארכיטקטית גרה במקום ועיצבה בית בהחלט יוצא דופן שבנוי כמו מבוך ואפשר ממש ללכת לאיבוד במקום. מלמעלה ניתן לצפות בנוף המרהיב של ההרים ולמטה לשתות קפה או שייק טעימים. רוני, בחורה מקסימה שאנחנו עוד מקווים לפגוש בנפאל וכבר היתה מותיקי דאלאט (היתה שם 3 ימים), הסבירה לנו כל מה שצריך לדעת על המקום.

 

במפלי הפיל

דאלאט שנמצאת 1500 מ' מעל פני הים, שוכנת באיזור הררי, קריר ונעים ומספקת מפלט לוייטנאמים וזרים רבים. הצרפתים היו נוטים לנפוש בה דרך קבע וניתן לראות שאריות של הקולוניאליזם הצרפתי. האיזור שופע בנהרות, מפלים, הרים ויערות. זהו איזור מרכזי בחקלאות וייטנאם. בדאלאט מייצרים יין מקומי, פירות יבשים, ובכלל בכל וייטנאם נצרכים מוצרים רבים מדאלאט, שנחשבים לאיכותיים ביותר.
חואן ומשפחתו מקסימים ומארחים מכל הלב. חואן הסביר לנו על האפשרויות שבמקום. הוא מאד אוהב ישראלים ומספר שגילה שבגלגול קודם היה יהודי. הוא כבר מכיר הרבה מילים בעברית וביתו נהייה מקום 1 לישראלים שמגיעים לדאלאט. כל יום הוא ואחיו מוציאים טיולים על אופנועים באיזור. מה שנקרא, easy rider.

חואן והבנות

שמענו על מסלול סנפלינג מוצלח ולא פשוט שיש במקום. אנחנו יצאנו עם חואן ברכב לסיור של יום, שעלותו היתה 100 $.
היום היה מורכב מביקור במפלים היפים שבאיזור, בחלקם ניתן לשחות ובחלקם לא. במפעל קפה שמכין קפה מפולים שסמורים בלעו ואז יצאו בצואה שלהם. הקפה הזה נחשב ליוקרתי ויוצא דופן. עבורי ועבור ג'ייסון הוא היה פשוט חרא של קפה! אלמה דווקא חיבבה אותו.
המקום עצמו מהמם. צופה לעמק הרחב כשמאות עצי קפה שרועים למרחבים ושמש עדינה מלטפת את העור.

שותים קפה סמורים, איחס!

הנוף מחוות הקפה

יעל עושה פיל עם הפטריה

ביקרנו גם בחוות גידול פטריות וחוות פרחים,

חוות הפטריות

שם הבנות קיפצו להן בין שלל פרחים ציבעוניים. למדנו על כך שגידול פרחים הוא מאד רווחי, שכן משתמשים הרבה בפרחים לטקסים הבודהיסטים ולמנחות.

יעל ונעמי בחוות הפרחים

כפר התרנגולות

עברנו בכפר התרנגולות. שם למדנו כי הנערות בוחרות את ארוסיהן כבר בגיל 13. אם הבחור מסכים המשפחה של הנערה נותנת מתנות למשפחה של הנער. הם מתחתנים ובגיל 16 הן כבר אימהות. במקום הן מייצרות בדים ותיקים ממשי. ניהלנו שיחה מפתיעה עם אחת מהנשים במקום. הופתענו מהאנגלית שלה, שהייתה לנו ממש מובנת בניגוד לאנגלית של רוב הוייטנאמים שמתקשים בהגייה של חלק מן הצלילים. לאחר מכן חואן שאל אם הופתענו מהמבטא שלה. הוא הסביר שתושבי האיזור מדברים שפה לגמרי אחרת שהיא אינה שפה טונית (כמו וייטנמית) ולכן קל להם להטות את הצלילים של שפת האנגלית. אותה אישה לא ידעה קרוא וכתוב, ולמדה את האנגלית רק דרך המפגש עם התיירים שבאים למקום. קנינו ממנה מפת משי ענקית משגעת בעבודת יד (בשמונים שקלים!) ותיק קטן.

ביקרנו בבודהה הצוחק, עשינו תחרות מי מצליח לצחוק כמו הבודהה ובדרך חזרה נעמי זכתה ליפול ולהחליק על כל רחבת הקפה שבכניסה למקדש. זה גרם לנו ממש לצחוק כמו הבודהה!

למי יש את החיוך הכי דומה?

יעל עושה בודהה

הסיור היה מהנה. הבנות היו מאד מרוצות. ג'ייסון ואני ציפינו למפגש משמעותי יותר עם המקומיים וקצת יותר מידע. אנחנו קצת משתעממים מלעבור במלא תחנות מבלי באמת לשהות וללמוד על המקום, כך שעבורנו היום הזה היה קצת חסר תוכן.
הישראלים הצעירים שבאים למקום מאד נהנו מהסיור. אני מניחה שגם לעשותו על אופנוע, מלהיב יותר לנסוע במכונית.

יום למחרת נסענו ברכבל, שעובר מעל העמק למנזר זן שמשתכן במרחב של טבע ושקט. יעל החליטה שהרכבל הוא bus station ואנחנו מייד הוספנו את זה ללקסיקון. מאד נהננו להסתובב במקום. ישבנו למדיטציה עם הבנות. הנזיר התלהב מהן ונתן להן במתנה פירות. עשינו לנו פיקניק במקום. במקום היתה מזרקה עם כדור אבן שמתגלגל על ידי התנועה של המים. יעל היתה מוקסמת ממנו. כשחזרנו הכדור כבר לא הסתובב ויעל טענה שהוא התקלקל (המינוח המדויק היה 'הכדור נדפק'). הוא נשאר בזכרונה עוד לזמן רב אחרי...

ברכבל

אוכלים ערמונים מעולים!

אלמה והעמק הנכסף

חזרנו לדאלאט לאגם שנמצא במרכז העיר, שם ניתן להשכיר סירות ברבור קטנות.

בסירה

ג'ייס ויעל צופים לאגם

זוגות רבים יוצאים לשייט רומנטי באגם. אנחנו לתומנו, חשבנו שהבנות יהנו מכך מאד, אך ברגע שהתיישבנו בפנים אלמה ונעמי החלו לריב מי תהיה אחראית על ההגה ומצאנו את עצמנו בריב סוער ובשייט מאד לא מוצלח. אבל כנראה שזה בלתי נמנע בין אחים, ולמלזנו אודה, זה לא קורה הרבה. אין ספק שבישראל הן רבות יותר!

למרות (או בגלל) שדאלאט מאד תיירותית לא נחלנו הצלחה רבה בתחום הקולינרי עד שגילינו את one more cafe. מסעדה של אוסטרלית ובנה שמאד אהבנו. לא היה להם תפריט עשיר אך מה שאכלנו אהבנו (בעיקר עוגות וקפה נהדרים). הבנות קיבלו שם חוברות מנדלות והיא הסבירה לנו איפה לקנות אותן וכך מייד הצטיידנו עם חוברות מנדלות חדשות. אפילו זכינו לקבל את המתכון לעוגת הקרמבל תותי יער הנהדרת שלה ובתמורה כמובן נתתי מתכון לעוגת הפאדג' שוקולד שלי.

צובעות מנדלות

בהומסטיי שהו גם זוג אוסטרליות סבתות נחמדות שנהנו מאד מלפגוש את כל הישראלים. בוקר אחד, שכל החבורה הישראלית יצאה לטיול, הן ישבו עם אלמה ונעמי ושיחקו טאקי בגירסה אוסטרלית. זה היה מראה משובב נפש לראות את ארבעתן משחקות וצוחקות וכל כך נהנות. כשנסעו נתנו לבנות מתנות ושוקולדים. אחד מהדברים היפים בטיול הוא לראות כמה מחסומים שלנו מוסרים כשיש לנו זמן ושקט פנימי,הן כילדים והן כמבוגרים. נעמי לא דיברה מילה באנגלית ובטח לא הייתה יושבת לשחק כך עם אישה שלא דוברת את שפתה ומבוגרת ממנה בשישה עשורים לפחות. מדהים עד כמה המרחב שהבנות מקבלות בשנה הזו פותח אותן לאפשרויות חדשות.

נהננו מאד מהשהות בדאלאט והמפגש עם חואן ומשפחתו. רצינו כבר להגיע להוי אן ולכן לא נשארנו ארוכות, אך זה בהחלט מקום שהיינו שמחים לשהות בו יותר. נפרדנו מכל הישראלים הרבים שהיו במקום, עם חלקם בטח עוד ניפגש. את סיון ועדי ניפגוש בהמשך בערב מקסים של ציור בחדר שלנו בהויאן, ועל זה כבר ארחיב כמובן בפוסט על הויאן.

מדאלאט, התחנה הבאה היא נה טראנג, לבקר בפארק המים הגדול במזרח!